משום מה, יצא לבנות השירות הלאומי שם של "גוזרות דפים", והדבר רחוק מן האמת כמטחווי קשת.
בשירות הלאומי תפקידי רווחה, חינוך וחיזוק החוסן החברתי (בתי נוער, ארגוני צדקה וחסד, מוסדות חינוך, ארגונים בעבור נכים, בעלי לקויות, פגועי נפש ונכי צה"ל ועוד) – תפקידים חשובים ביותר, מצילי נפשות במובן המעשי ובמובן הרוחני. תפקידים אלה גם מתאימים ביותר לאופי הנשי ולעשייה הנשית.
חיילת ממוצעת משרתת מ 8:00 עד 17:00! בעוד בשירות הלאומי אפשר לפעול די בחופשיות ואין צורך תמידי באישורים של ההיררכיה שמעל, כמו בצבא. אין תקרת זכוכית והגדרות תפקיד צרות כמו בצבא.
קריאת חומר טוב בעניין; מפגש או התייעצות אישית עם נשים ששירתו/בנות המשרתות כעת – לשמוע מהן את החוויה שלהן, מה משמעות התפקיד בעיניהן ומה השפעתו על חייהן;
הכרת תפקידים מעניינים בשירות לאומי (התפקיד חשוב יותר מהמסגרת).
חשוב לתת לבנות מידע מסודר על תהליכי ההתמיינות בשירות הלאומי ועל מגוון התפקידים שקיים בו. זה יעזור להן מאוד לדעת לקראת מה הן הולכות ולהחליט בצורה שקולה.
- השירות הלאומי הוא מסגרת שנבנתה מראש למען בנות דתיות, שיוכלו להתנדב ולתרום מכישרונן ומכוחן למען החברה. לכן היא מותאמת להן. לעומת זאת, הצבא הוא מסגרת שנועדה מראש להיות מכונת לחימה שתביס את האויב, ושיקולים אחרים הם משניים בעבורו.
- רוב מוחלט של התפקידים בשירות הלאומי הם תפקידים שמתאימים לבנות מלכתחילה להבדיל מתפקידים בצבא שהותאמו גם עבור בנות.
- השירות הלאומי מותאם הרבה יותר לבחורה הדתית. תקנים רבים מתקיימים בגוף מוכר מהסביבה החברתית הקרובה. לכן אין פער בינם לבין הבית, ואם יש, הוא קטן. גם אם השירות מתקיים בחברת גברים חילונים ובסביבה לוחצת ומאתגרת, לרוב הגברים הם גברים נשואים, ובסופו של יום הבת חוזרת אל בנות כמוה בדירת השירות. גם בשבתות היא נמצאת בביתה או מתארחת אצל אנשים דתיים. החיילת, לעומתה, צריכה להתמודד בשבת עם אווירת חולין מוחלטת, ובשבוע כולו עם חברה ואווירה שונות מאוד מאלה שבביתה. למעשה, הצבא הוא מקום מורכב ולוט בערפל בעבור הבחורה הדתית.
פעמים רבות, הפער בין החיים בבית ובין החיים בצבא גדול, והנערה הדתית חשה שהיא חיה, כביכול, חיים כפולים. כשעליה להתאים עצמה לכל אחד מן המקומות.
- ההבדל העיקרי בין צבא לשירות לאומי הוא ההבדל בין גוף אטום וחסר חופש, שבו אף איש אינו מקשיב לפרטים המשרתים בו, לבין גוף שכל מהותו התנדבות ובחירה.
לכן, בשירות הלאומי הגמישות גדולה הרבה יותר, הן בבחירת התפקיד מלכתחילה והן בעזיבתו בדיעבד, אם התברר שהוא אינו מתאים. אמנם הגמישות הזו גורמת לזילות כלשהי (כשבנות עוזבות או משנות מקום בקלות), אבל היא יתרון חשוב מאוד לבת הדתייה לעומת השירות הצבאי. אם הבחורה רוצה לסיים את השירות כי לא טוב לה – היא תסיים. חשוב להציג את זה בצורה שמבטאת את ההבדל משירות בצה"ל ולא בצורה שתיתפס כזלזול בתפקיד או באחריות האישית של הבת.
יש בעיות גדולות, וצריך לבדוק ולברר מראש. ולכן גם הקמנו את פורום מובילות בשירות
אך ככלל – אין מה להשוות!
בחוברת לבחור נכון מתקיים דו שיח כנה ופתוח בין הבת, שירה, לאמה לקראת ההחלטה הגורלית על המשך דרכה. הנה קטעים מהשיח ביניהם על הנושא כאן:
לא יודעת. אני מרגישה, ובעיקר חוששת, שאם אלך לשירות הלאומי אתבזבז בהדבקת בריסטולים, ולעומת זאת בצבא אוכל להרגיש שאני עושה דברים חשובים באמת ומגשימה את הכוחות והיכולות שלי.
זה סטראוטיפ מוטעה. הצבא מפוצץ בחיילים וחיילות שמחפשים מה לעשות. הצבא סובל מעודף כוח אדם בעיקר בקרב תומכי הלחימה. רק לאחרונה שמעתי שהרמטכ"ל מתכנן להוריד 2000 פקידים ופקידות בצה"ל. לעומת זה, ארגונים ומוסדות רבים זקוקים לבנות השירות ממש כאוויר לנשימה, לא פחות! מבתי החולים, דרך בתי הנוער, ארגוני צדקה וחסד, ארגונים בעבור נכים, מפגרים, פגועי נפש ונכי צה"ל. בכל המקומות הללו בנות השירות אינן משמשות כמדביקות בריסטולים, אלא הן חלק אינטגרלי מהארגון. גם בבית הספר שאני עובדת בו, אני רואה כמה חשובה עבודתן של בנות השירות. הן באמת נצרכות שם, כי אין מי שיעשה את מה שהן עושות, ומדובר בעבודת קודש של ממש. ובכלל, אני מציעה לא לזלזל בבריסטול. בטח כאשר אין מי שיעשה זאת, ולולא את – הוא פשוט לא יהיה...
אגב, אם נראה לך שבצבא כל הבנות 'מצילות את המדינה' ביחידת 8200, הרי שטעות בידך... לא מעט בנות בצבא עוסקות באותם 'גזירות בריסטולים' בים של תפקידים שאין בהם כל כך צורך אמיתי.
האמת שיש לי חברה שאחותה הלכה להיות קומונרית בעיירת פיתוח והיא סיפרה ממש בהתרגשות איך היא עמוסה ואין לה זמן לנשום, ואיך הם הקימו שם עם החניכים מפעל חסד ממש רציני!
בהחלט. גם אני זוכרת את השירות הלאומי שלי בתור דבר מאוד בעל ערך. אני עשיתי שירות במגדל העמק, שהייתה אז עיירה קטנה, יותר מאשר היום. היינו מספר בנות שפשוט רצינו לעשות טוב. ידינו היו עמוסות עבודה! בבקרים עזרנו לתלמידים מתקשים, אחרי הצהריים התנדבנו בבית אבות, בערב עסקנו בקידום נוער ובשבתות הפעלנו את סניף בני עקיבא.
