בחוברת לבחור נכון מתקיים דו שיח כנה ופתוח בין הבת, שירה, לאמה לקראת ההחלטה הגורלית על המשך דרכה. הנה קטע מהשיח ביניהם על הנושא כאן:
_
איזו שאלה, בת שלי, אפילו עשר... הכול בסדר?
כן, כן, הכול מצוין. אני פשוט מתלבטת במשהו גדול, וחשוב לי לשמוע מה דעתכם.
לכבוד הוא לי... ואני גם מנחשת במה העניין – את מתלבטת בעניין השנה הבאה.
בדיוק! אני בהתלבטות ממש גדולה. אני חושבת ברצינות על גיוס לצבא, אבל די מבולבלת, כי אני יודעת שרוב ההורים והמורים נגד זה. רק שלא ברור לי למה! אני בחורה דתיה, אולי לא הכי דוסית שיש, אבל אוהבת את התורה ומתחברת מאוד לרעיון של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. דווקא בגלל זה אני מרגישה שאני רוצה להיות חיילת גאה בצבא ההגנה לישראל. אני רוצה להיות חלק. להיות כמו כולם. לתרום, לתת, לעשות דברים גדולים. להרגיש שיש לי משמעות!
כל הקטע הזה של השירות הלאומי לא ברור לי. אני לא בטוחה שהוא בשבילי. לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל נראה לי שזה קטן עליי ולא תואם את היכולות והשאיפות שלי. גם חשוב לי להתחבר לעם ישראל, לא להתבדל.
ואני לא היחידה – כמה בנות בכיתה חושבות כמוני, וביררו הרבה על העניין. אנחנו מדברות על זה המון. את יודעת שהצבא כבר יצר איתן קשר? לא תאמיני כמה הצבא רוצה אותנו, הבנות הדתיות! מציעים לנו תפקידים טובים, וכל הזמן מבטיחים שלא יהיו בעיות ושהם ידאגו לנו. הם אומרים שהצבא כשר, שאפשר לשמור שבת, שיש צניעות. ובעיקר – שיש שליחות, שאפשר להתקדם שם מאוד.
כן, אני מודה, יש בזה גם כבוד ותחושת גאווה עצמית. אני מדמיינת את עצמי מגיעה עם המדים, עם כומתה ורובה, עומדת בשורה עם כל החיילים... זה מדבר אליי, זה מעצים אותי. אולי קצת מסנוור אותי? מקווה שלא...
מצד שני, אני יודעת שמבחינתכם זה בעייתי, שזה לא בדיוק מה שאתם חושבים לנכון. וגם שמעתי שיש כל מיני רבנים ציונים דתיים – שאוהבים מאוד את צה"ל והמדינה – ובכל זאת אוסרים. רק שלא ברור לי בכלל מה הבעיה בזה! מה הקטע? באמת, אני לא מבינה למה שירות לאומי כן, וצבא לא. לא ברור לי אם זה סתם איסור עתיק שכבר ממש לא רלוונטי, עוד סתם שמרנות קיצונית, או שיש בזה משהו אמיתי.
בחיי, אני מבולבלת ומתוסכלת.
אני אוהבת אתכם וסומכת עליכם, וכעת אני מרגישה שאני צריכה אתכם, שתשמעו אותי ושתגידו לי מה דעתכם. מה אני מבקשת? דיון עמוק ואמיתי. כי איפה שאני חיפשתי, לא מצאתי.
וואו, שירה, כל הכבוד על הכנות והפתיחות! כמה שהדברים שלך מחזירים אותי שנים אחורה, לימים שבהם הייתי בגילך ועברתי את אותה התלבטות בדיוק...
תראי, אני בטוחה שהמחשבה שלך להתגייס לצה"ל אינה נובעת משיקולים אישיים, או שלפחות הם אינם העיקר. אנחנו מכירים אותך: את מלאה באידאלים של ציונות, את גאה בישראליות שלך, וחלק חזק ממנה הוא צה"ל, שהוא ודאי אהוב ויקר לכולנו. אני גם יכולה להבין את הרצון להיות מוערכת יותר על ידי החברה, הערכה שאת מרגישה שפחות תזכי בה אם תשרתי "רק" בשירות לאומי. טוב שאת גם מודעת לפן האישי שבכל זאת יש פה – החלום על הזוהר בתפקיד הצבאי, על המפגש עם 'עם ישראל' ועל ההתקדמות האישית בחיים שהשירות הצבאי יעניק לך.
יש להתחיל לשוחח עם הבנות על הנושאים האלה מוקדם – עוד בתחילת כיתה י"א, לפני צו ראשון. אחרי יום המא"ה (מיון, איתור התאמה) עלול להיות מאוחר מידי – וצה"ל מקיים את היום הזה מוקדם מאוד, וכבר לאחריו מתחיל ל"חזר" אחרי הבנות. ככל שמתחילים את השיחות והקשר מוקדם יותר, הסיכוי להשפיע על הבנות בבחירה הנכונה והמתאימה בעבורן רב יותר.
פורום 'מובילות בשירות' ערך תחקיר שבחן את הגורמים המשפיעים על בנות דתיות בבחירת מסגרת המשך ומצא כי ישנה השפעה של הצוות החינוכי על בחירתן של הבנות. כלומר, יש לשיחות ולקשר עם הבנות חשיבות רבה מאוד.
כדאי לשבת מראש ולחשוב מהי הדרך היעילה ביותר להשפעה בשיחה – קבוצות קטנות, שיחה בפני כל הכיתה, שיחה אישית או שילוב של הדברים. חשוב לדעת כי שיחות אישיות, בעיקר של דמויות קרובות כמו המחנכות והמדריכות, הן בעלות ערך רב, ומשפיעות מאוד על הבחירה של הבנות.
יש להתאים את המסרים והטיעונים לעולמן של הבנות שאיתן מדברים ולרקע הדתי והחברתי שלהן. לחוש אם הנקודות מדברות מעליהן או מצליחות לגעת בהן ובעולמן.
