יש בנו אמון בחינוך שנתנו לבנות, באידיאלים שלהן וביכולת העמידה שלהן. דווקא משום כך אנו רוצים שהן יממשו אותם במקומות שיפריחו אותם, ולא, חלילה, שהם יִכְבּו או יִקטנוּ במקומות שאינם מתאימים להן.
אם אין הכרח, אין להיכנס למקום סכנה, גם אם יודעים שביכולתו של האדם לצאת ממנו בשלום.
איש אינו בלתי פגיע. גם בנות אידיאליסטיות ובעלות עקרונות עלולות להיפגע. הניסיון מראה שבדרך כלל הלחץ החברתי חזק מכול. כל אחד רוצה להיות מקובל וחלק מהחברה שהוא חי בה. איש אינו רוצה לחוש לאורך זמן עוף מוזר או נטע זר במקום שהוא נמצא בו.
גם אם נניח שהבת המדוברת 'חזקה' רוחנית ותוכל לעמוד באתגרי הצבא, לא כולן כמוה. כשהיא מתגייסת, עליה לחשוב גם על הבנות שילכו בעקבותיה, ועל מה שעלול לקרות להן בצבא.
הבנות ה"חזקות" נותנות קריאת כיוון לחברותיהן. אם הן יתגייסו לצבא, הרושם שיתקבל הוא ששירות לאומי הוא ויתור או מעשה פחות ערכי, וכך גם מי שהצבא מסוכן לה יותר, תרגיש לא נעים ללכת לשירות לאומי.
בת 'דוסית' שמתגייסת לצבא מתוך שליחות ואידיאליסטיות ורצון לעשות "קידוש ה'", ספק אם תצליח להשפיע באופן מקומי במקום שירותה. בעבר אולי היה מתאפשר ואפשרי לשקול זאת באופן אישי ונקודתי. אולם, במאבק התרבותי בו אנו נמצאים כיום, חשוב להדגיש לפניהן כי בנות 'דוסיות' שמתגייסות, למרות רצונן הטוב הן 'משרתות' תהליך עמוק יותר של טשטוש הצביון והזהות הדתית לאומית וחדירת ערכי התרבות המערבית אל כלל החברה הישראלית.
בחוברת לבחור נכון מתקיים דו שיח כנה ופתוח בין הבת, שירה, לאמה לקראת ההחלטה הגורלית על המשך דרכה. הנה קטעים מהשיח ביניהם על הנושא כאן:
אויש, אמא... אני חזקה מספיק כדי לעמוד בקשיים רוחניים!
קודם כל, כבר הזכרנו מכמה סיבות עקרוניות שבגללן הצבא איננו מקום בשביל הבת הדתיה, בלי קשר לקושי הרוחני שהיא תצליח או לא תצליח להתמודד איתו. דבר שני, איש אינו בלתי פגיע. גם אם את אידאליסטית ובעלת עקרונות, אין לך תעודת ביטוח. את צריכה לדעת משהו חשוב: הניסיון מראה שבדרך כלל הלחץ החברתי חזק מכול. כל אחד רוצה להיות מקובל וחלק מהחברה שהוא חי בה. איש אינו רוצה לחוש לאורך זמן עוף מוזר או נטע זר במקום שהוא נמצא בו.
את יודעת אמא, הכול טוב ויפה, אבל אני מרגישה כאילו אתם לא סומכים עלינו. כאילו אתם לא מאמינים בחינוך שאתם בעצמכם הענקתם לנו.
אבל אמון אין פרושו שיש להיכנס בכוונה למקום שאינו מתאים, מסוכן או בעייתי. אני מאמינה ביכולות שלך לפרוח במקומות שיתאימו לך כנערה שומרת מצוות. אדרבה, דווקא בשל התקוות הרבות שאני תולה בך, איני רוצה שהכוחות והיכולות שלך יבוזבזו או לא יצאו לפועל, דבר שעלול לקרות אם תלכי למקום שאינו מתאים בשבילך.
אבל אני אדע לשמור על עצמי!
אני יודעת שלאחרונה באמת למדת כל מיני דברים חדשים והאידיאלים שלך התחזקו והתבססו, ואני באמת מקווה שתדעי לשמור על עצמך בכל מקום, אבל את צריכה לזכור דבר אחד: הבנות ה'חזקות' אמנם נמצאות, מן הסתם, ב'רמת סיכון' נמוכה יותר, אם כי גם הן אינן מוגנות, אבל שתינו יודעות שהן המיעוט. בתיכונים וברוב האולפנות, הבנות אינן תמיד בעלות רקע רוחני מוצק, ולהן השירות הצבאי עלול להיות מאתגר במיוחד. ויש לנו אחריות עליהן! אם בנות רבות 'חזקות', שכנראה ייפגעו פחות, ילכו לצבא, הדבר ייתן 'הכשר' לגיוס נרחב של בנות דתיות שעד עכשיו הורגלו ללכת לשירות לאומי. יתרה מכך, אם הבנות ה'חזקות' ילכו לצבא, ייווצר רושם כאילו ההליכה לשירות הלאומי היא ויתור או מעשה פחות ערכי.
את רוצה להגיד לי שאני לא אתגייס רק בגלל האחרות?
ממש לא רק בגללן. פירטתי לפניך שורה ארוכה של סיבות עקרוניות ומציאותיות מדוע הצבא איננו המקום לבת הדתית. אבל העליתי גם את הטיעון הזה, מכיוון שאמרת שחלק מהסיבה שאת רוצה להתגייס הוא הרצון שלך לתרום לחברה. לכן אני מדגישה לפנייך שתרומה לחברה כוללת גם שיקולים כמו אחריות למצבן של בנות נוספות.
