בפרשת שמות, לאחר מס' שנים שמשה רבנו גדל בבית המלוכה של פרעה, הוא יוצא לראות את עם ישראל שעובד בפרך – "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם".
אעפ"י שמשה גדל בארמון פרעה, הוא לא מנותק מאחיו, הוא כואב את כאבם, מצטער בצרתם, לא מסוגל לסבול שפוגעים בהם וכשהוא מנסה להגן עליהם זה כמעט עולה לו בחייו.
אמנם סיפור יוסף ואחיו שהתחיל בשנאת אחים הסתיים באחדות ואחווה, אך עם כל זאת שילמנו מחיר יקר על השנאה, שהביאה אותנו לגלות מצרים.
עכשיו, כדי לצאת ממצרים, הקב"ה בוחר דווקא במשה רבנו לשליחות החשובה הזו, כי לפני שהוא מתחיל להנהיג את העם, להוציא אותנו מהגלות ולהביא אותנו לארץ ישראל, הוא קודם כל יוצא מהארמון שלו, הוא יוצא אל אחיו, אל האחוה, משה רבנו מלמד אותנו שכדי לצאת ממצרים – מצרה ומיצר צריך קודם כל לצאת אחד לקראת השני.
זכינו בדורנו לשוב לארץ ישראל. כדי שנצליח להשתחרר מהגלות, שיצרה פירוד בינינו, ולחיות כעם אחד בארץ יש לנו תפקיד חשוב לתקן ולשקם את האחוה בינינו, לצאת אחד אל השני, לכאוב את כאבו של השני ומתוך כך, בעזרת ה', נזכה לקיום התפילה: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
בת השירות היקרה,
בשירות הלאומי יש לך את הזכות לצאת מה"ארמון" שבו גדלת, לצאת אל האחווה. המטען הערכי שלך מסוגל לחזק את החיבור והקשר בין החלקים השונים באומה, להגביר רוח של אמונה ואמון של עם ישראל בעצמו ובעצמיותו, אמון בטוב האלוקי שקיים במציאות ומתוך כך, בעזרת ה', לקרב את הגאולה.
