בפרשת צו אנו לומדים על מנחות שונות שמקריבים על המזבח במקדש.
בכל המנחות שאדם מקריב לה' יש איסור להקריב עם חמץ. אך קרבן תודה הוא כמעט הקורבן היחיד שמביאים אותו גם חמץ וגם מצה.
המצה עשויה מקמח ומים בלבד, היא מחזירה אותנו למקום שבו אנו בלי פוזות, גאווה וסיבוכים, היא מבטאת מציאות חיים שבה הכל פשוט ומתנהל בישרות על מי מנוחות.
החמץ לעומת זאת הוא בצק שהתנפח ותפס גובה רגע אחד יותר מדי, התפיחה הגדולה הזו מבטאת את הגאווה שלנו שעלולה לגרום לנו סיבוכים, קשיים ומשברים בחיים.
לכן, המרכיבים של קרבן תודה הם גם חמץ וגם מצה, כי אנו מודים לקב"ה על המצה והחמץ, על הטוב והרע, על המתיקות והמרירות והכל מתוך אמונה גדולה שכל הרע, המשברים והסיבוכים עוד יתבררו לטובה גדולה, לנו ולעולם כולו בעזרת ה'.
בת השירות היקרה,
בחיים בכלל ובשירות הלאומי בפרט יש לנו הרבה מצבים של חמץ ומצה, טוב ורע, מרירות ומתיקות. ככל שנאמין ונודה לה' גם על החמץ שבחיים, על הרע והמר, כך נוכל לראות כיצד הכל מתברר לטובה, ואיך כל הדברים שה' מזמן לנו בחיים מגדלים ומעצימים אותנו ונרגיש טעם של מתיקות, נעימות ושמחה בכל מעשה ידינו.
