פרשת משפטים עוסקת בדיני נזיקין ובמצבים לא נעימים של פגיעה בחבר או ברכושו.
ישנן מס' עבירות שהעונש עליהם נראה לא תואם את העבירה, למשל: "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת, וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת, וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת..."
העבירות הללו הן בהחלט חמורות, אבל למה מוות? מה המטרה? אין ענישה חינוכית מלמדת? עונש מוות מזכיר דתות פרימיטיביות, מה הקשר בין העבירה לעונש?
מי שפוגע בחברו זה מעיד על זילות שיש לו כלפי ערך החיים של חברו ובזכות הקיום שלו, ומי שמזלזל בערך החיים של האחר ממילא מאבד בעצמו את זכות הקיום שלו, אין לו שום ערך לחיים ולכן הוא גם לא זכאי לחיים.
בפועל, לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, עונש מוות כמעט ולא ניתן, זה היה נדיר ביותר, כי עונש מוות בתורה הוא לא המטרה, הוא אמצעי כדי להטמיע בקרבנו את ערכם הפנימי והאמיתי של החיים.
האדם הוא לא רק הגוף החיצוני שלו, חייו מושפעים בעיקר מהנשמה הפנימית שבתוכו - מתכונותיו, רגשותיו, מחשבותיו ודעותיו. כאשר אנו מכבדים מישהו זה בגלל שאנו מעריכים את כל העושר הפנימי שיש בתוכו.
בת השירות היקרה,
בשנת השירות את נפגשת עם מגוון רחב של אנשים בעלי מידות שונות ותכונות שונות. העבודה האינטנסיבית עם אנשי שונים והמגורים המשותפים עם בנות שונות עלולים לגרום לנו להסתכל עליהם במבט חיצוני, לטשטש את המבט הפנימי שלנו על האנשים ולא לראות את רגשותיהם, תכונותיהם, מחשבותיהם ומעלותיהם.
ככל שנפתח בעצמנו יחס פנימי לחיים בכלל ושל חברנו בפרט, כך נהיה ראויים לחיים שהן מלאי עושר ופנימיות המאירים את אור הנשמה האלוקית שבקרבנו.
