בפרשת כי תשא אנו לומדים על הכלי האחרון בציווי על מלאכת המשכן - הכיור.
הכיור נועד לקדש את ידיהם ורגליהם של הכהנים לפני כניסתם מדי יום ביומו לעבודה במשכן. התורה אף החמירה מאד בעונשו של הכהן שנכנס מבלי שרחץ ידיו ורגליו.
הרחיצה והקידוש של הידיים ורגליים מבטאות את הכנת הגוף והנשמה לעבודת ה' - הכנת הגוף בתחום ההיגיינה והניקיון והכנה רוחנית וקדושת הנשמה.
לעומת זאת, אי רחיצה וקידוש הידיים והרגליים משאירה את הטומאה בגוף ובנשמה, פוגעת בעבודת ה' שלנו, חוצצת בינינו לאור האלוקי ומונעת מאיתנו קרבת אלוקים.
הידיים הן הביטוי למעשים שלנו והרגליים מבטאות את הכיוון והדרך שבהם אנו רוצים ללכת. כאשר אנו רוחצים ומקדשים את ידינו ורגלינו אנו בעצם מכינים את עצמנו לקראת אלוקינו ומקדשים את מעשינו וכוונותינו בכל ארחות חיינו.
רחיצת הידיים והרגליים של הכהן בכיור של המשכן, מלמדת אותנו שככל שנכין את עצמנו יותר - נקדש את מעשינו, כוונותינו ומחשבותינו, כך נזכה ליותר הארה אלוקית בחיינו.
בת השירות היקרה,
בשירות הלאומי את זוכה לעסוק במלאכת הקודש של תרומה לכלל ישראל. המלאכה הזו דורשת "קידוש ידיים ורגליים" בכל יום. בכל בוקר תקדשי את ידייך שמבטאות את המעשים החשובים שלך, תקדשי את רגלייך שמבטאות את הכיוון והדרך שבה את רוצה ללכת, תזכרי מכח מה את פועלת ולאן הולכת. ככל שתכירי בערך החשוב של המעשים שלך ובדרך הגדולה שהקב"ה סולל עבורך כך תזכי לברכת הדרך, להארה אלוקית בחייך ולברכה בכל מעשה ידייך.
