בפרשת כי תבוא, לאחר שאדם מביא את הביכורים לכהן, הוא צריך לומר "וידוי מעשרות", שבו הוא מתוודה ומפרט איך הוא קיים את המצוה בדיוק כמו שה' ציוה: "...כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי... שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי".
וידוי נאמר בדרך כלל על עבירות אך וידוי מעשרות זהו וידוי על המעשים הטובים. אדם מצוּוה לומר בפיו במפורש את כל הדברים הטובים שהוא עשה. כשם שאדם מתוודה על חטאיו כך הוא מצוּוה להתוודות על מצוותיו ולהכיר את מעלותיו
בחודש אלול אנו מתוודים על החטאים ועושים תשובה. אך כדי לעשות תשובה לא מספיק להזכיר ולהכיר את חסרונותינו, צריך להכיר את מעלותינו, את הנקודות הטובות שבנו, להאמין בגדלות הנשמה שבתוכנו וביכולת שלנו להתקדם.
בת השירות היקרה,
השירות הלאומי גדוש בעשייה, אך דווקא משום כך יכולות להיות טעויות ונפילות - מי שלא עושה לא טועה. אמנם על טעויות משלמים ואת התקלות צריך לתקן, אך בשום פנים ואופן אסור לתת לנפילות להיות מרכז האישיות שלנו.
תמיד אפשר לתקן – ה' נותן לך כח לעשות חיל, תכירי את מעלותייך, תזכירי לעצמך את כוחותייך, תאמיני בגדלות הנשמה שבקרבך וביכולת שלך לתקן, להתקדם ולהשתפר לקראת השנה החדשה, שבעזרת ה' תבוא עלינו לטובה ולברכה.
