בפרשת וישלח יעקב אבינו מתחיל את השליחות הגדולה שלו – בניין עם ישראל בארץ ישראל. בדרכו חזרה לבית הוריו הוא נערך למלחמה עם עשו.
בסופו של דבר עשיו מתרצה ליעקב ומבקש ממנו ללכת ביחד, אך יעקב אבינו דוחה אותו ועונה לו: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".
לעשיו יש קצב אחר, קצב מהיר. לעשות דברים מהר זה חשוב, אך קצב מהיר כמו של עשיו עלול להיות דורסני כלפי ערכים אחרים ופוגעני כלפי הסביבה.
לכל אחד מאיתנו יש שליחות ותפקיד שה' ייעד לו בעולם דרך הארת אור הנשמה שה' נטע בתוכנו. החיים שלנו מלאי משימות ושליחויות, אפשר לסמן וי על הרבה דברים, אך השאלה המרכזית היא כמה אנו מופיעים את אור הנשמה שלנו ועד כמה אנו ממלאים בנאמנות את השליחות שלנו.
מבחינת עשיו השגת המטרה חשובה יותר מהדרך, להגיע לתוצאה יותר חשוב מהעמל על השליחות, לכן הוא מתנהל בקצב מהיר. אך יעקב אבינו מלמד אותנו לעשות את השליחות בקצב אחר - לאט, בנחת, לבנות ולהיבנות מהדרך.
בת השירות היקרה,
השליחות שלך בשירות הלאומי מלאה ועמוסה בעשייה למען עם ישראל. הקצב שבו הדברים קורים עלול להיות מסחרר ולפעמים אנו עלולים חלילה לחיות בקצב של עשיו.
תתנהלי לאיטך, בנחת, בנעימות, בשלימות ובשמחה. תיהני מהשליחות ותני לאור הנשמה שלך לפרוץ החוצה ולהאיר את כל הסובבים אותך.
