פרשת ויקרא, הפותחת את ספר ויקרא, עוסקת בעבודת הקורבנות בבית המקדש.
כאשר אנו מקריבים קרבן לאבינו שבשמים, מן הראוי היה שנביא לו קרבן עם מתיקות, לבטא את מתיקות הקשר והקרבה בינינו, אך אדרבא, לא רק שהתורה אוסרת להוסיף דבש, אלא אנו מצווים להוסיף מליחות ע"י נתינת מלח בקרבן - "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח".
הדבש המתוק 🍯 מבטא את הרצון להשיג הרגשת מתיקות רוחנית מיידית. תפקידו של המלח לעומת זאת, הוא לשאוב את הדם של הקורבן, להוציא ממנו דברים רעים, לעבד, למרק ולצחצח אותו.
המלח מלמד אותנו שאי אפשר לזכות לחיים מלאי מתיקות רוחנית באופן מיידי, זה דורש מאיתנו קרבן נפשי שכרוך בעמל רב.
כמו המלח שממרק ומצחצח את הקורבן, כך גם אנחנו נדרשים למלוח את עצמנו ולהוציא מתוכנו מידות רעות והרגלים מגונים. רק עבודת מידות פנימית ואמיתית, ללא קיצורי דרך, עם כל המאמץ, הקושי והמרירות שבה, רק היא מסוגלת למרק ולצחצח אותנו.
ככל שנעמול לעשות תשובה ותיקון פנימי אמיתי, ללא קיצורי דרך, נזכה, בעזרת ה', בסופו של תהליך שיתחזק הקשר שלנו לריבונו של עולם, נהיה קרובים יותר לקב"ה, נשוב להיות יותר קרובים האחד אל השני ונזכה לחיים מלאי מתיקות 🍬.
בת השירות היקרה,
בשירות הלאומי את מקריבה מעצמך לטובת כלל ישראל. לא תמיד מרגישים את החוויה ואת מתיקות העשייה בשירות, זה לא מגיע באופן מיידי, ההקרבה הזו כרוכה בלא מעט "מלח" - במאמץ ועמל, בעבודה פנימית של תיקון המידות.
העמל והמאמץ של ההקרבה הם קשים ומלווים במליחות, אבל בסופו של תהליך תזכי להיות קרובה יותר אל ה' ואל עם ישראל, זה יגדל ויעצים אותך וימלא את החיים שלך בהרבה מתיקות.
