בפרשת וַיִגַּשׁ, לאחר שיוסף, שמופיע בדמות שליט במצרים, מבקש להשאיר את בנימין לעבד במצרים במקום להשיבו הביתה, יהודה ניגש אליו ועומד בתוקף על כך שבנימין יחזור הביתה והוא אף מוכן להיות עבד במקומו.
הנכונות של יהודה להתערב ולהיות ערב לאחיו בנימין היא זו שמצליחה לשבור את האיפוק והשתיקה של יוסף ולהתוודע אל אחיו - מה שמביא בסופו של דבר לאיחוד של כל המשפחה.
הנכונות שלנו לגשת ולהתערב אחד למען השני ולהיות ערבים זה לזה גם כשלא נעים ולא קל היא זו שמסוגלת לחבר ולאחד בינינו - "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ".
בעשרה בטבת, בא נבוכדנאצר הרשע, מלך בבל, עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה החל תהליך שסופו היה חורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה.
למרות שהמצור היה רק הקדמה לחורבן ולא החורבן עצמו, אנו מתענים ביום הזה כי הוא מבטא את שורש החורבן, הוא מסמל את תחילת התפוררות האחדות והערבות ההדדית בעם ישראל והסתלקות השכינה מתוכנו. יהודה מלמד אותנו שהערבות אחד לשני היא זו שמאחדת בינינו, זה מה שהופך את החורבן לבנין, להשכין בינינו אהבה, אחוה, שלום ורעות ולהשרות מחדש את השכינה בתוכנו.
לכן, מכל 12 השבטים, אנו קרויים "יהודים" דווקא על שם יהודה, כי תכונת הערבות ומסירות הנפש שלו עבור אחיו היא התכונה שמייחדת אותנו בתור עם ישראל.
בת השירות היקרה,
השירות הלאומי מתאפיין בתכונתו של יהודה, תכונת הערבות, ההירתמות והמסירות לכל אחד מישראל שזקוק לנו. השירות הלאומי מציב לנו מראה, כי כמו יהודה, הערבות ההדדית בינינו, אחדות העם, קירוב הלבבות בין איש לרעהו, הם הערובה ליכולת שלנו, בעזרת ה', לכונן מחדש את עמנו בארצנו, להשכין ולהשרות את השכינה בינינו.
