אפליה זה עוול נורא של חוסר שוויון ואי צדק, אבל בפרשת וארא, במהלך עשרת המכות שהקב"ה מביא על מצרים, הוא עושה אפליה בינם לבינינו - "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ".
בלשון הקודש המילים "הפליה" ו"קדוש" הן בעלות משמעות דומה של - נבדל ומופרש.
לאחר שנים רבות של עבדות במצרים, עם ישראל לא רוצה לצאת, לא מבין למה לצאת, הוא מרגיש חלק מהאומה המצרית, יונק מהתרבות שלה ומאמץ את אורחות חייה.
עם ישראל עבר כור היתוך בכור הברזל שבמצרים, שכח את זהותו המיוחדת, את עצמיותו המקורית ואת תכונות חייו. לכן, כדי להוציא אותנו ממצרים הקב"ה עושה אפליה, מבדיל אותנו מהמצרים ומלמד אותנו כמה אנו שונים מהם, מיוחדים וקדושים.
לפעמים, כדי להתרומם ממקום נמוך בחיים שלנו אנחנו קודם צריכים להבין שזה לא המקום האמיתי שלנו, אלא אנו נבדלים, קדושים, מיוחדים ושייכים למקום הרבה יותר גבוה ומרומם בחיים.
בת השירות היקרה,
אפליה בלי סיבה עלולה להיות עוול נורא, אבל עוול יותר נורא זה לא להכיר את הייחודיות שלנו ולשכוח את הזהות שלנו, זה עלול לקבע אותנו במיצרי החיים שלנו.
הקב"ה עשה איתנו חסד גדול בכך שהפלה אותנו, הבדיל וקידש אותנו מכל העמים. ככל שנכיר בסגולה שלנו ובתכונות החיים המיוחדים לנו, כך נוכל לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.