כאשר הקב"ה מצווה את הכהנים להזהיר את הקטנים התורה משתמשת דווקא בלשון אמירה - "אמור אל הכהנים... ואמרת אליהם".
"אמירה" בלשון הקודש משמעותה לשון רכה, בשונה מ"דיבור" שמשמעותו לשון קשה.
הציווי על הכהנים להיזהר מטומאה הוא בעל חשיבות גבוהה וחמור מאד, אך אף על פי שמדובר בציווי חמור הקב"ה משתמש דווקא בלשון רכה, כי כשרוצים לחנך את הקטנים וליצור חיבור אמיתי ושלם לקדושה ולטהרה צריך להשתמש בלשון רכה ונעימה.
שלמה המלך מלמד אותנו במשלי "לשון רכה תשבר גרם". העשייה האינטנסיבית עם אנשים שונים ומגוונים כרוכה בהרבה אינטרקציה ושיח, ולעיתים נדמה לנו שהמתחנכים על ידינו או השותפים שלנו לעשייה לא קשובים לנו, לא מבינים אותנו ואת האמת הפנימית שלנו ועלולה להיווצר בקרבנו תחושה שאנחנו רוצים לצעוק את האמת שלנו מעל כל במה.
לצעוק את האמת זה חשוב, אסור לנו להחביא אותה אך הרבה פעמים דווקא אמירה בלשון רכה מסוגלת לחדור הרבה יותר עמוק ולשבור את כל המחסומים שניצבים בפניה.
"אמור" זה אותיות מאור, האמירה היא מאירה - לשון רכה ונעימה מסוגלת להאיר את הנשמה.
בת השירות היקרה,
את מגיעה לשירות הלאומי עם מטען ערכי גדול שמחובר לשורשים, לנצח ישראל ולרבונו של עולם. המטען הערכי שלך והאמת הצרופה והנוקבת שאת נושאת בקרבך מסוגלים לרומם את כל האנשים שסביבך. תאמרי את האמת שלך בנעימות, במאור פנים, בנחת ובשמחה וכך, בעזרת ה', תצליחי לחבר בין איש לרעהו ולהסיר את כל המחיצות הקיימות בין כל אחד ואחד מישראל ובין ישראל לאביהם שבשמים.
