לפני כ80 שנה עמדו עלינו לכלותינו מתוך רצון להשמיד, להרוג ולאבד את כל מה שעם ישראל מייצג בעולם - את הטוב, התום, היושר, העדינות, הקדושה, הטהרה כל מה שמבטא את מלכות ה' בעולם.
אך בחסדי ה' עלינו, הקב"ה קומם אותנו מעפר, זכינו לשוב לארצנו ולקום לתחיה במדינתנו, מדינה אשר לאט לאט שבה ומפיצה לעולם את הברכה הזו של הטוב, התום, היושר, העדינות, הקדושה והטהרה, מדינה שהולכת למלא את יעודנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
עזריאל פסטג ומשפחתו היו בין קבוצת יהודים מוורשה, שנשלחו אל מחנה ההשמדה בטרבלינקה. דחוסים אל תוך קרונות משא ללא אוויר ומים, החל פסטג לשיר בשארית כוחותיו את "אני מאמין", כאשר יושבי הקרון מצטרפים אליו ומדקה לדקה התגברה השירה.
כאשר הרבי ממודז'יץ שמע על הניגון הזה הוא התבטא ואמר: "עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח-צדקנו".
כ- 80 שנה אחרי שהעולם היה בטוח כי עם ישראל הולך ונעלם מהעולם ומעל במת ההיסטוריה - עם ישראל, בארץ ישראל, ממשיך לצעוד על במת ההיסטוריה. העוצמות, הגבורה ומסירות הנפש שהתגלו בשואה גילו לעולם את נצחיותנו ושעם ישראל חי.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נזכור את הַנוֹרָאוּת של הגלות בה היינו נתונים לחסדי הגויים וממילא נודה לה' על כי "גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ".
בת השירות היקרה,
גילויי הגבורה שהופיעו אז קיימים בנו גם היום ומסוגלים להופיע כל השנה מול הקמים עלינו לכלותינו ולהוכיח כי הנצח שלנו ינצח ובעזרת ה' גם נצעד לקבל את פני משיח צדקנו ולשיר באמונה, כי את המנגינה הזו של עם ישראל אי אפשר להפסיק.
