נשות "קולך" מנסות לכלול עצמן בגבולות בית המדרש, אך עיון קצר בדבריהן מוכיח אחרת
מהו פמיניזם-דתי?
שתי משמעויות שונות מתכנסות לצמד מילים זה:
האחת – תפיסת עולם פמיניסטית המותאמת לסט הערכים וההכוונה המעשית של הדת.
השניה – תפיסת עולם פמיניסטית הפועלת גם בתחום הדתי.
שמיים וארץ פרושים בין השתיים. הפמיניזם מהסוג הראשון רואה עצמו מחויב להתוות וקטור חדש הנגזר בו זמנית משני כיוונים: רצון ה' ודאגה לטובת חציו הנשי של העולם. בעומק מדובר בשורש ובאחד מענפיו. האלוקים אשר ברא עולם שחציו זכרי וחציו נקבי חפץ בטובתו של עולם וכלל בריותיו ומעוניין שכל אחד מיצוריו יתפתח ויממש את הפוטנציאל הגלום בו הכי טוב שרק אפשר בהתאם לתכונתו.
תפיסה כזו ערה וקשובה גם לערכים אחרים הכלולים ברצון ה' המקיף והכולל, בה בעת שעל דגלה חרטה את ענף הדאגה לנשים שיהיו מפותחות ועוצמתיות, זוכות לקיים את רצון ה' על הצד הטוב ביותר.
פמיניזם כזה יחתור ללימוד רצון ה' הכתוב בתורתו על ידי הנשים כפי – ובלי קשר לעובדה – שכך גם לומדים הגברים, וכן ישאף להתקשר לאלוקים בתפילה זכה ונאמנה גם אם אין חיובן של נשים בתפילה בדיוק כמו זה של הגברים. הוא יכיר בהכרעות ההלכתיות לגבי גדר מניין וקריאת התורה, ובמסגרת ההלכה המקובלת ינסה לפתח את עולמן הרוחני של הנשים.
הפמיניזם מהסוג השני, לעומתו, רואה עצמו מחוייב לערך הפמיניזם אך לא כחלק מתפיסתו עולמו הדתית אלא כערך עצמאי, מתוך שאיפה לשוויון זכויות, מימוש עצמי וכד'. ממילא, רצון ה' כפי שמבטאת הדת אינו אחד מגבולות גזרתו. לפיד אחד ייתן בידיה של אלת החירות, וכל השאר יימחץ תחת אגרופה הקפוץ של ונוס.
מבחינה מהותית-ערכית, זהה הוא למקבילו החילוני, אולם תוספת משמעותית ביותר יש לו – תעוזה וחוצפה לגשת אל הקודש פנימה ולנסות לחולל בו שינויים, בשם האלוהימה. לא רק מאבק ברובד האנושי יש כאן אלא אף קריאת תיגר על רצון ה' המתבטא בתורתו ובפן המעשי-פרקטי שלה, עולם ההלכה. לא לחינם מקום של כבוד רוחשות הפמיניסטיות החילוניות לעמיתותיהן הדתיות, שכן שחיטת פרות של חולין הרבה פחות מאתגרת משחיטת פרות של קודש.
ואם סוסה טרויאנית זו תתהדר בנוצות לא לה ותקרא לעצמה בשם פמיניזם דתי במובן הראשון, במטרה להכניס עצמה לקונצנזוס ומשם למשוך אליה נשים החפצות באמת ברצון ה', שלתומן יחשבו שגם הנמצאות לידן שותפות לתפיסתן ולשאיפותיהן, ומתוכה הן פועלות ומקדמות תהליכים חשובים – לא נותר לנו אלא להסיר את הלוט.
ככה לא מתקנים עולם
אך חסכו לנו פמיניסטיות אלו את המלאכה ופרשו את משנתן בחוברת שהפיצו לאחרונה. לא צריך יותר מהצבעה קלה על מספר נקודות בחוברת "פמיניזם דתי כתיקון עולם" כדי להיווכח על איזה משני סוגי הפמיניזם הדתי נמנות פמיניסטיות "קולך" שהפיצו חוברת זו:
'הנורמה' שקבעה כי משפחה מורכבת מאבא, אמא וילדים, התערערה... הנורמה הזו נקבעה בידי בורא עולם שהכתיב בתורתו: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ציווה על פריה ורביה ואסר משכב זכור. נורמה זו מעולם לא התערערה כהוא-זה בעולמה של תורה.
...וכיום יש יותר ויותר משפחות 'אחרות' המבקשות להיות חלק מהקהילה הדתית: בנים ובנות שנמשכים אל בני מינם אך אינם רוצים לנטוש את אורח חייהם הדתי ואת הקהילה שבה גדלו, אימהות יחידניות, גברים ונשים שהתגרשו או התאלמנו ומגדלים את ילדיהם בעצמם, רווקים ורווקות. לאחר שנתעלם מהצירוף המלאכותי של הגרושים, האלמנים והרווקים לאלו שלפניהם, נבהיר בקצרה שהקהילה הדתית חיה את חייה לאור התורה, והיא מכירה "משפחות" לפי הכוונת התורה בתחום חיי המשפחה. ואף על פי כן, היא אינה דוחה אף אדם מלקחת חלק בפעילות הקהילה – מעולם לא שמעתי על אדם שאינו שומר שבת שנזרק מתפילה בבית הכנסת או על אשה שאינה שומרת כשרות שמושלכת משיעור תורה. אולם אסור שהרצון לשמור על כולם איתנו יגרום לנו לעוות את אמונתנו ואמירתנו. למגדלור אסור לנוע ממקומו לעבר כל ספינה תועה, שכן בכך הוא מאבד את זכות קיומו.
כל בני ובנות הקהילה, ואולי יותר מכולם דווקא אלו הנמשכים לבני מינם, זקוקים לשמוע מהקהילה את השדר הברור שהדגם הלכתחילאי של משפחה (למעט מקרים טראגיים של מוות וגירושין) הינו משפחה שלמה ופוריה: אב, אם וילדיהם. אין לגיטימציה לחילול שבת, לאכילת טרף או לחיים בתחום המיני המנוגדים להלכה, ועדיין יש חילוק בין המעשים לבין האנשים. לא נכיר במה שהתורה לא מכירה בו.
מי שבוחר לחיות את חייו בצורה שלא תואמת את רצון הבורא, אל לנו לשפוט אותו - ומי יוכל לשפוט? - ומי שהקונפליקט הזה גורם לו לבחור להתנתק, אל לנו ליטול את האשמה עלינו.
עלינו לתמוך כקהילה כמה שניתן למתמודדים עם הנטיה הזו, ולעזור להם, למי שירצה מהם, לצלוח את המסע הפנימי ולהצליח לחיות מבלי לנטוש את אורח החיים הדתי בתחום זה. לא לטיפולי המרה, כן לטיפולים פסיכולוגיים דוגמת רה-אוריינטציה, העוזרים לאנשים רבים להקים משפחות שמחות ופוריות.
מי אנחנו כי נשפוט מה נכון ומה לא נכון בעיני ה'? ואכן מי ביקש מכן לקבוע מהו רצון ה'? ה' קבע את רצונו בעצמו וכתב אותו בצורה בהירה וחד משמעית לכל מי שלא סימן מטרה מראש. כל המקבל עליו את דבר ה' מבין מהו בנושא זה.
תפקידנו הוא לחבק ולהכיל, התורה לא תמיד מחבקת ומכילה, וזה סוד כוחה. לא הכול כשר. יש כשר ויש פסול. איננו פוסלים אדם אך אין לנו זכות לתת לגיטימציה תורנית להתנהגות שפסל אלוקים ושפסלו פוסקי ההלכה לאורך הדורות עד גדולי דורנו אנו.
רווקות מבקשות לטבול במקווה – לא בשביל לעלות להר הבית או לטהר נפשן לקראת הימים הנוראים; אם יחידנית מבקשת לשבת ליד בנה בבית הכנסת (בעזרת גברים?) כדי לחנכו לתפילה בציבור; זוג חד-מיני מבקש ליצוק קדושה בזוגיות שלו (איזו קדושה יכולה להיכנס למה שהתורה קוראת לו בצורה הכי פשוטה "תועבה"?! זו לא סתם אמירה נבובה. זו אמירה שמוחקת את האמירה האלוקית מתוך דאגה פשטנית לאנשים [שכן את המצוקה הקיומית לא תפתור שום לגיטימציה] וניסיון להחתים את אלוקים על מה שאסר); בחורה טרנסג'נדרית מתקשה להיכנס לבית כנסת מחשש שלא יתנו לה לשבת בעזרת הנשים (בחור שעבר באופן העמוק ביותר על "לא ילבש" חושש שלא יתנו לו לשבת בין הנשים – ממש מזכיר את הטעם שכתב רש"י לאיסור); בן של אם גרושה עומד בצד בעת ההקפות בשמחת תורה, כי אין מי שירים אותו על הכתפיים; גבר גרוש נותר בודד בחגים, ללא ילדיו (גם כאן צורפו הגרושים לכל המתוארים לעיל כדי להכשיר את הפסול, או כדי "לעשות סיבוב" על מצוקתם, שאמיתית הינה, אך לא קשורה כהוא זה לפמיניזם); ועוד.
לא נתעכב כאן על עוד "הצעות תמימות" ("האם יש בעיה בעלייה לתורה וקריאה בתורה של נשים בקבוצות תפילה של נשים בלבד?" וכן ספירת נשים למניין) וקביעות נחרצות המנוגדות להלכה ("בעתיד הלא רחוק, נשים ילמדו וייבחנו אף לדיינות", "השינוי בוא יבוא, ורק העתיד יגלה כיצד יתרום הקול הנשי לעיצוב פניו של בית הכנסת ולשינויים בתפילה"), רק נאמר שהעיצוב הנעים והשפה הרכה והענוגה מחפות על ניסיון להשתמש בערכים וניסוחים תורניים בכדי לחתור חתירה תחת אושיות ההלכה והיהדות. אגב, גם הנוצרים, להבדיל, השתמשו בערכים תנ"כיים לצד נטרול מעשים דתיים פרקטיים, וכן המגמה להיות יהודי בבית ואדם ביציאה הוציאה רק דמות רפאים המנסה לחקות יהדות חדשה אך נותרה תלושה ממקורה.
כשכופרים בכללי המשחק, לא ניתן לנצח בו. נשות "קולך" מנסות להוכיח שהן חלק מבית המדרש, אולם בית המדרש עסוק בדבר אחד: לבחון מהו רצון ה'. ושתי דרכים יש לכך: ללמוד את מה שכתב בתורתו או לבחון מציאויות מתחדשות לאור דברי גדולי הדורות וגדולי הדור הזה. כאשר נשות "קולך" מנסות להשליט את השיח הליברלי על הכתוב במפורש בתורה, ובנוסף מערערות על פסקי חכמי הגמרא והראשונים ואף מתייחסות באופן הזוי לחכמי ישראל מאז ומעולם ועד עתה כרודפי כוח, שמנסים בפסיקותיהם לשמר את עמדת הכוח הגברית, הרי שהן קבעו את מקומן מחוץ לגבולות בית המדרש הלגיטימי, עד כמה שניתן להרחיבו.
