התנועה שהביאה להתפרעויות קולניות, ואפילו פיזיות, ליד הכותל המערבי, המכונה "נשות הכותל", חותרת לא רק לשינויים בצורת התפילה אלא להחליף יהדות אותנטית במשהו אחר, אשר משתמש במילה "יהדות" בצורה מסולפת ומעוותת.
אין באמור כאן כל ניסיון לטעון שאותן נשים, שמתייצבות ליד הכותל המערבי חובשות כיפות, עטופות בטליתות ומחזיקות בספרי תורה, אינן יהודיות. כל איש ואישה יכול לטעון ולהאמין שהוא יהודי או היא יהודייה. עם זאת, המבחן של היות אדם יהודי איננו הצהרתו או אמונתו, אלא קביעה הלכתית. ניתן לצאת מתוך הנחה שרבות מהנשים, ואולי כולן, המתייצבות ומפגינות הן יהודיות על פי מבחני ההלכה לכל דבר. לא מדובר כאן בהיותן יהודיות. מדובר כאן בהבנתן את מושג היהדות, לא מבחינה אתנית או לאומית או אפילו ביולוגית, אלא מבחינה כוללנית ועמוקה.
אין זה סוד שהתנועה האמורה מקורה בחוץ לארץ, בעיקר בארה"ב. אין זה גם סוד שמספר הישראליות שהצטרפו לתנועה מגיע אולי לכמה עשרות. למרות זאת, כל הפגנה זוכה לכיסוי רב בעיתונות הישראלית, ומהווה אחד הנושאים המרכזיים בדיונים בין ישראלים ומנהיגי היהודים בחוץ לארץ.
אין זה המקום לבדוק לעומק את ההזדהות היהודית של יהודי ארצות הברית, ואת השינויים המשמעותיים בקרב אלה שנשאלים אם הם מגדירים את עצמם כיהודים. אך נקודת מוצא אפשרית היא באיתור היהדות האותנטית.
למרבה הצער, הדיון לגבי יהדות אותנטית סובב סביב אי-הבנות וטרמינולוגיה לקויה.
המילה "אורתודוקס" מוליכה שולל יהודים ולא-יהודים רבים. "אורתודוקס" משמעותו שאדם מחזיק בדעות הנכונות או המקובלות לגבי דוקטרינה; אך הגדרה זו אינה מספקת כדי לתאר את היסודות של יהדות שומרת תורה ומצוות. הדגש של יהדות אותנטית הוא על מעשים, ולא רק על דעות. אף על פי שיהדות אותנטית מחייבת אמונה במספר עקרונות ברורים, הנגזרים מהתורה באמצעות כללים קבועים של פרשנות (שהם בעצמם נלמדים מהתורה), הדגש הוא על קיום המצוות, עשה ולא תעשה. אי לכך, שם התואר הנכון יהיה "אורתופרקס" (אורתו – נכון, פרקס – עשייה, השווה practice).
פרשנות התורה והדרך המדויקת לקיום מצוות מהוות נושאים לוויכוח ולדיון מאז תקופת המשנה ועד ימינו. אולם האחדות של העם היהודי מהווה גם עקרון יסוד, ולכן היה העולם היהודי ער תמיד לאפשרות של פרשנויות העלולות לחתור תחת אחדות זו.
הליבה המשותפת של יהדות אותנטית היא שמירת המצוות, המשפיעה על כל תחומי החיים. זה הדבר הקושר את כל היהודים יחד. ישנם הבדלים בפרטים המדויקים של עשיית המצוות; לכל קהילה המנהגים שלה. אך, למשל, מניין לתפילה עשוי לכלול חסידים ומתנגדים, ספרדים, אשכנזים, תימנים ואתיופים, וכיפות בשלל סוגים וגוונים, וההבדלים בין נוסחאות התפילה הם מינימליים. כל הדרוש למניין הוא שיכלול עשרה גברים בוגרים שהם יהודים מלידה או שעברו גיור הלכתי.
ההערכה העצמית של היהודי נוצרת ומשתמרת באמצעות משפחה חזקה וקשרים קהילתיים ולאומיים, ואלה מובטחים באמצעות הזדהות כללית עם התורה. יהדות אותנטית דוחה את הפוסט-מודרניזם, על החשדנות והדקונסטרוקציה של כל אידאולוגיה ברורה ובת קיימא.
זאת, משום שיהדות אותנטית דורשת הקדשת זמן ומאמץ ללימוד התורה ולשמירת מצוותיה. היא מחייבת גם אוריינות בעברית, חיי משפחה אמתיים, והבנת הקשר בין יהודים בני הדור הנוכחי לבין כל הדורות הקודמים ומחויבותם כלפי העתיד וכלפי העולם כולו. במילים אחרות, יהדות אותנטית דורשת שיהודים יכבדו את העבר וישאבו ממנו השראה, שיחיו בהווה וישתמשו בכישוריהם לטובת האנושות, ושיתכוננו לעידן עתידי של קיבוץ גלויות ובניין בית המקדש השלישי בירושלים. בדרך זו הצליחו היהודים, במהלך כל אותן שנים שבהן הרוב המוחלט של העם חי מחוץ לארץ ישראל, לשמר את זהותם הלאומית הייחודית.
בהעדר אחד או יותר מהסממנים האמורים של זהות והערכה עצמית יהודית, הדרך להתבוללות ולאיבוד הקשר עם מדינת ישראל והיהודים שחיים בה פתוחה לרווחה.
תנועות מודרניות ביהדות מבססות את התוכן שלהן על רעיונות נבחרים הנלקטים מהמקורות היהודיים ("יהדות נבואית") שמתורגמים למונחים המתיימרים להיות אוניברסליים, ונראים כעולים בקנה אחד עם הערכים התקינים פוליטית (politically correct ) בכל רגע נתון: בימינו הערכים התקינים פוליטית כוללים: שוויון, זכויות אדם, איסור הבחנה בין קבוצות ועמים באצטלה של איסור אפליה, בינלאומיות, ותיקון עולם (תיאור מסולף של מושג הלכתי סבוך, כאשר האמוראים העדיפו פירושים מסוימים על פני אחרים לנוכח אילוצים וצרכים דחופים). תנועות אלו מאמצות לעצמן, שלא בצדק, את הסמכות לבחור את החלקים בהלכה שנראים להם מתאימים, ולדחות את אלה המיושנים לדעתם. בכך הם חותרים תחת ראיית התורה, שבכתב ושבעל פה, כביטוי מקיף ליהדות.
בכך שמנהיגי תנועות אלו מציגים את היהדות המסורסת כיהדות אמתית, הם מרמים את קהילותיהם. הם משלים את המאזינים להם לחשוב שיהדות מצטמצמת לאמונה במושגים מסוימים, אשר הגרעין של חלק מהם ניתן למצוא בחשיבה יהודית אותנטית, השתתפות באירועים בבתי תפילה וטקסים משפחתיים, ללא מחויבות לקיום מצוות התורה. בכך הם מונעים מהמשתייכים לתנועות הללו חשיפה לטקסטים ולאידאולוגיה של היהדות לעומקם ולרוחבם, לדינמיות של חיי החכמה היהודית, וליחסי הגומלין הקיימים בין כל חלקי התורה (במשמעותה הרחבה ביותר).
בדרך זו התנועות הללו שוללות מיהודים אלה את ההערכה העצמית שלהם כיהודים, את תחושת הייחודיות שלהם, ובסופו של דבר את עצם זהותם.
אנשים אלה, אשר ההיסטוריה והאתוס האותנטי של ההלכה של היהודים מחוסרי משמעות עבורם, אין להם דבר יהודי מכובד ובעל משמעות להעביר לדור הבא. הם מתנהגים וחושבים בדיוק כמו הלא-יהודים שאתם הם חיים. משום כך ילדיהם מתבוללים, ורק האנטישמים שכבר כעת מרימים את ראשיהם וידיהם, יבחינו, כאשר יחפצו לעשות כן ח"ו, את שורשיהם היהודיים של היהודים האבודים האלה.
נשות הכותל מבקשות להביא ארצה את הגישות של התנועות המקטינות את היהדות לפרוטסטנטיות יהודית שאינה בת קיימא. ברור לרוב היהודים בארץ, אלה המקיימים מצוות ואלה שאינם מקיימים את כולן, שמדובר במה שמשתמש לרעה בשם "יהדות". לכן נשות הכותל יצאו למסע של תוקפנות נגד שומרי מצוות ואחרים, נגד כל מי שמבקשים להתפלל כמנהגיהם במהלך הדורות ליד שריד בית מקדשנו. כאשר הם מפריעים לסדר, והרשויות הממונות על שמירת הסדר במקומות הקדושים מתערבות, המתקפה בעיתונות ובכל אמצעי התקשורת מופנית נגד הממשלה, הרבנות, ציבור היהודים שומרי המצוות, ולמעשה נגד יהדות אותנטית – תורה ומצוות – בכלל.
פיליפ מרכוס | חוקר בתחום המשפחה בארגון חותם, משפטן,
מרצה בארץ ובעולם על עם ישראל, דיני משפחה ופילוסופיה, ומחבר הספרWhy Rights Are Wrong and What To Do About Them
