א. סמכות לכל דכפין
'חוק הגיור', המכונה 'חוק שטרן', שאושר בועדת השרים לענייני חקיקה ומקוּדם לקריאה ראשונה בכנסת, הינו חוק גרוע ביותר וסופו אנרכיה הלכתית ושחיתות, כדלהלן. הצעת החוק כפי שהוצגה (מסתמא תשתנה בהיותה כפופה להסכמה בין משרדי המשפטים, הפנים ושירותי הדת) מעניקה את סמכות הגיור לכל משמעויותיו לכל רב עיר, רב איזורי או רב ישוב (כאלף רבנים? אגב, למה לא כל רב קהילה?). ההצעה לא דורשת שום כישורים מדייני הגיור ולא מתעניינת בהכשרתם, אלא בנדיבות אומרת-דרשני: "כל רב עיר (או ישוב ומועצה מקומית) יוכל להקים בית דין לגיור בשטח הרשות המקומית או הישוב". אפילו לא נאמר שיוכל לטפל רק בתושבי עירו או ישובו, אלא יוכל הקים דוכן-גיור לכל דיכפין, לכולי עלמא. תוצרי בתי דין אלו יזכו באזרחות ישראלית מכח חוק השבת, ברישום 'יהודי' במירשם האוכלוסין וביכולת להינשא כיהודים בני אברהם.
כיום מתבצע הגיור הממלכתי המוכר רק ע"י דיינים שהוסמכו והתמנו לכך, ורק לאחר שהמתגיירים עברו תהליך לימודי וחווייתי באולפני גיור מאושרים. מעתה, לפי חוק שטרן, כל רב מכהן יוכל להעניק יהדות ואזרחות 'לפי מיטב הבנתו והכרתו'.
האם היינו מסכימים שכל מנהל בית ספר יעניק תעודת בגרות לתלמידיו? הלא הוא מבין בחינוך ובלמידה? האם היינו מסכימים שכל מנהל רפואי בבית חולים יחלק תעודות הסמכה לרופאים? הרי הוא מבין בנושא, ויש לו אחריות? אנחנו עוד זוכרים את המכללות הפרטיות שהעניקו תארים אקדמיים מלטביה ואולי גם מזימבבואה, עד שנחסמו במצוות המועצה להשכלה גבוהה. האם כך יכולה להתנהל מדינה וחברה סבירה?
ב. גיורים ב'כאילו'
לפיכך, בלתי אפשרי שכל רב יקבל גרים כהבנתו וכהשקפת עולמו. התוצאה תהיה אנרכיה מבחינת ההכרה הלאומית והדתית בגרים אלו. נכון, גם כיום יש בקורת מן האגף החרדי על חלק מן הגיורים הממלכתיים, אבל המציאות היא שרובם ככולם מקבלים אותם (ויש לי סיפורים אישיים לרוב על משפחות חרדיות שנזקקו לגיור ממלכתי ופיהם מלא שירה כים), גם אם הם מצהירים שזה 'בדיעבד'. די לנו בפילוג זה והוא קיים גם בתחומי הלכה מצומצמים נוספים (כשרויות למהדרין, שימוש במעליות שבת, בחשמל בשבת, עירוב ועוד). הצעת החוק הנוכחית תגרור אותנו לבליל של דרגות ותת-דרגות בגיור ואנה אנו באים.
כאן המקום להסבר קצר על מהותו של הגיור ההלכתי. לכל הדעות - האורתודוקסיות כמובן - 'קבלת המצוות' היא חלק מהותי מן הגיור, ובעצם לב הגיור. דרישה זו מופיעה בשולחן ערוך (יורה דעה סי' רסח סע' יב): "בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב'... הוי גר, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה". בהעדר קבלת המצוות - הגיור בטל. מעבר לקבלת המצוות יש צורך בברית מילה (או בהטפת דם) לזכר, ובטבילה לשם גיור ובמהלכה שוב קבלת מצוות ("עודה במים") כמפורט בשולחן ערוך. המושג 'קבלת המצוות' כפשוטו כוונתו הצהרת 'נעשה ונשמע' מעין מעמד הר סיני פרטי. הגישה המחמירה מבקשת לוודא שאין שום אינטרס ברקע, אך בתי הדין הממלכתיים לגיור סומכים על הדעה הנפוצה והמקובלת שגיור לשם אישות או בשל לחץ המשפחה, ואפילו לשם קבלת אזרחות והטבות נגררות איננו פסול, ובלבד שתהיה כנות ב'קבלת המצוות'. על פי פסיקת הדורות גיורים כאלו, שאינטרס כרוך בהם, גם אם אינם מהודרים - מתקבלים בדיעבד, וכלשון הגמרא (יבמות כד,ב) "הלכה כדברי האומר כולם גרים הם".
דעות שוליות הנשמעות גם במחנה הדתי-לאומי מגמדות ומצמצמות את מושג 'קבלת המצוות' למעין הכרזה מצד המתגייר שהוא מודע לכך שעם ישראל מחוייב בהן, והוא מודע שיש תורה ומצוות אבל לא מכריז על התחייבות אישית. כאמור, בזרם המרכזי הרחב של רבני ישראל דעה זו היא 'מחוץ לתחום' וגיורים כאלו יוטבעו בתוית "לא עובר" / "לא כשר", ותרבה המהומה סביב הכרה בהם לצורך נישואין, קבורה וכד'.
ג. הסוד שמעבר לחוק הנדיב
מי שמעלה על דעתו כי החשש המועלה כאן הוא שולי ודל ממדים - נטען בודאות שבדיוק 'כאן קבור הכלב': הכל יודעים מהי מטרת החוק. לא לפשט הליכי ביורוקרטיה ולא לשפר נהלים או לחסוך בהוצאות נסיעה למרחקים. הכוונה העיקרית, הדי מוצהרת, היא לפתוח שער רחב לגיורים ליברליים וספק רפורמיים. די לליברליים בתוכנו, בתוך היהדות האורתודוקסית, למצוא רב ישוב אחד בעל השקפת גיור 'פתוחה' ומעוטת-דרישות – וכל חפצי גיור, אזרחות או רישום 'יהודי' ינהרו לשם. זה בסדר מבחינת השקפת עולמו, או עולמה של הקבוצה שמאחוריו, אך זה הרה-אסון מבחינת עם ישראל. אנשים יתפתו לגיור אשר הקונצנזוס הדתי והמסורתי לא מכיר בהם. ימכרו להם תעודות 'מזוייפות' והדור הבא ישלם את המחיר.
ד. כסף ועוד כסף
זאת ועוד, דייני הגיור הנוכחיים הם עובדי מדינה ויושבים על כס הגיור כעובדי ציבור. אין אליהם גישה ישירה, ולא באמצעות מתווכים, למעונייני הגיור, למשפחותיהם ולסובביהם. ברי שאין להם גישה לכיסו של הדיין, ואם יתפס - אחד דינו להישפט בפלילים. הצעת החוק ה'בזרנית' (מלשון: ביזור, פיזור) תוליד בהכרח מתווכים ו'רצי כסף', באמתלאות של 'כיסוי הוצאות', 'מתנות אחרי', שכר-לימוד וביטול זמן וכד'. צאו וראו מה מתרחש בטקסי נישואין של רבנים 'מבוקשים'. וכבר היינו בסרט הגיור הזה, וכמה וכמה רבנים נשפטו והודחו על כך בתקופה שקדמה להקמת מינהל הגיור הממלכתי בתשנ"ו (על ידי, בשליחות הראשון לציון דאז הרב בקשי-דורון). כיום קיימים בישראל שני בתי לגיור פרטיים וקבועים, של הרב קרליץ בבני ברק, ואצלנו באלון שבות גוש עציון. קיים בהם תעריף סביר ונדיב לגיור. כמי שחי את הנושא אני יודע עד כמה ניתן בקלות להתפתות ולהקדים את מועד הגיור תמורת תוספת 50% לתעריף הבסיסי, או לקיימו בו-ביום תמורת הכפלת התעריף ושילושו.
ובכלל, לכו בעקבות הכסף ומצאו את הארגונים היהודיים האמריקאיים הליברליים שיקימו אולפני גיור ויעסיקו דייני גיור (שהוקמו כמובן ע"י רב ישוב מתאים) ואחריתו מי ישורנו.
