בואו נדבר רגע על שני מושגים שנראים כמו אויבים: תורה וחיים.
הרבה אנשים מרגישים שזה באמת מתח מאוד גדול משתרר ביניהם, כי או שאתה בוחר בחיים, או שאתה בוחר בתורה. כי התורה אומרת המון פעמים לא על כל מיני דברים שהחיים רוצים, והחיים מרגישים שהתורה מכבה אותם עוצרת אותם. ולכן בציבור הישראלי אנחנו יכולים לראות בצורה מאוד ברורה, יש אנשים שבוחרים להרים את דגל התורה ויש אנשים שבוחרים להרים את דגל החופש דגל החיים. וזה באמת נראית מלחמה כזאת בלתי אפשרית לגישור. וכאן נכנסת הציונות הדתית לתפקידה האמתי והמדויק.
הציונות הדתית היא לא המקף המחבר בין ציונות לבין דתית בין חיים לבין תורה, ממש לא זה כאילו זה סתם איזה גשר שהולכים עליו ודורכים על גביו.
הציונות הדתית מספרת סיפור של תורת חיים. של חיים במלוא עוצמתם במלוא כוחם ביצירתיות שלהם, ביופי שלהם, בסטטיקה שלהם. שמקבלת את הנשמה שלהם מתוך התורה, את המשמעות מתוך התורה.
זה קורה גם במדינה. מהי המדינה שלנו? המדינה שלנו היא תורה? היא מקום שבו צריך ללמוד תורה ותו לא וזה הסיפור? אולי המדינה שלנו היא בדיוק ההיפך היא מקום של חופש ויצירה ומדע וכלכלה? או אולי היא מדינה שאת כל כוחות החיים שלה שואבת מהרוח מהנשמה? זו הציונות הדתית! זה התפקיד שלה! אנחנו רוצים לחזור לשם!
