יש שואלים איך להגיב אל מול הרפיסות של המשטרה שעוצרת יהודים שמגנים על עצמם, לא מרשה לאנשים להשתמש בנשק להגן על עצמם, ובתי המשפט שמשחררים פורעים ערבים על ימין ועל שמאל. כולנו שמענו את שר המשטרה איך הוא נוזף בשוטרים שכמעט הרגו אותם בדיר אל אסד. מצב הזוי. וכן, בהחלט מצב הזוי, וזה דבר שצריך לרעום עליו ולצעוק עליו ולתקוף ולכתוב ולעשות כל מה שביכולתנו כדי למנוע את זה.
אבל לא לשכוח, כן, שזה מצב הרבה יותר טוב מאשר נגיד השוטרים שהיו האנגלים בארץ, או הטורקים לפניהם, או בכלל שראינו שוטרים ערבים במרוקו או אוקראינים ברוסיה, זה הרבה יותר טוב. אבל הטוב הזה לא צריך להוריד לנו מהביטחון. צריך לדעת, צריך להודות וצריך ללחום. ללחום בכל תוקף בידיעה שאלה האחים שלנו.
ואני רוצה להציע לכם עצה. אני כשאני נוסע מצפת לירושלים לא פעם אני רואה על כל הגשרים יש סיסמאות שכתובות פלריגים
של כל מיני ארגוני שמאל ותמיד זה רק הם, כמעט תמיד זה רק הם. אנחנו משום מה מרגישים שהמרחב הציבורי שייך להם, ולמה? רוב הציבור בישראל הוא ציבור שרוצה מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה.
אדם צריך לצאת מארבע אמות שלו ולפעול. כל שלושת שבועות באות לומר לנו, גם אם יש לך מוזיקה בטייפ שלך שאתה יכול לשמוע אותה, וגם אם יש לך אפשרות לאכול כל מה שאתה רוצה, אתה צם בי"ז בתמוז. לא בגלל עצמך, בגלל כלל ישראל. אתה לא שומע מוזיקה בשלושת השבועות כדי שתרגיש את המצוקה של הציבור. שלא תגיד, יש לי ואני בסדר גמור. אנחנו צריכים לקום מעצמנו, לקום ולומר, אנחנו פועלים למען קידום עם ישראל. אם אנחנו נפעל למען קידום עם ישראל, כמו שהשמאל עושה את זה בדרכים שלו, ניצחנו, אבל צריך לקום.
