רפורמות בגוף ציבורי הן דבר חשוב ומבורך, כשהן נעשות בדרך נכונה וחיובית. כשמנסים לבצע שינויים משמעותיים מבלי לחשוב על ההשלכות העתידיות של המהלכים, הדבר עשוי לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת.
הרבנות הראשית הוקמה לפני קרוב למאה שנים במטרה לדאוג לענייני היהדות בארץ ישראל. הרבנות הראשית היא הריבון הדתי-יהודי של מדינת ישראל, מאז הקמתה. כבכל גוף ציבורי אחר, גם ברבנות הראשית יתכן וקיימים פערים המצריכים ביצוע רפורמות ותיקונים. יחד עם זאת, לא יעלה על הדעת שבמדינת העם היהודי יפקירו את נושאי הדת החשובים, עליהם מופקדת הרבנות הראשית, ויפקיעו אותם מהסמכות הדתית אל הסמכות הפוליטית. יש לשקוד על מנת למצוא פתרונות הולמים לבעיות של אלה המוגדרים כחסרי דת בישראל, במידה והם רוצים בכך, אך במסגרת ההלכה ובסמכות הרבנות הראשית.
בתאריך כ’ סיוון התשע”ח, 3.6.18 , הגיש השר לשעבר משה נסים דו”ח והמלצות בסוגיית הגיור בישראל לידי ראש הממשלה. הבסיס עליו נשען דו”ח הגיור הוא הצגת תחזיות שעל פיהן סכנת התבוללות איומה אורבת למדינת ישראל. משום כך, טוען הדו”ח, הגיעה השעה “לעשות לה’” ולנקוט בגישה שתרבה גיורים במדינה, בפועל תוך השמטת מערך הגיור מהגוף האמון על כך, הרבנות הראשית.
במסמך זה נציג מחקרים ונתונים המגלים כי המציאות בשטח שונה מזו המתוארת בדו”ח הגיור, וממילא שומטים את הבסיס עליו הוא נשען. המסמך הנ”ל מתבסס על מחקרים שנעשו בשנים האחרונות על ידי גורמים מקצועיים העוסקים בחקר החברה והדמוגרפיה בישראל. מחקרים אלה, שהושמטו מהדו”ח של ועדת נסים, מגלים תמונה אחרת, לפיה פוטנציאל ההתבוללות עם חסרי הדת, קרי: עולי בריה”מ לשעבר שאינם יהודים לא יתרחב בשנים הבאות, ובמידה מסוימת אף יצטמצם. בהמשך נראה כי המקור שכן עלול לאפשר גידול במספר חסרי הדת בישראל הוא המשך עלייתם לארץ: מחקרים מראים כי אחוז חסרי הדת מקרב העולים מבריה”מ לשעבר גדל בשנים האחרונות עד לכדי 50% .על בסיס נתונים אלה, אנו למדים כי מסקנות ועדת הגיור אינן מציעות התמודדות נכונה עם בעיית ההתבוללות בישראל, ואף עלולות להחריף אותה.
