קיימת חובה הלכתית לרכוש מוצרים "כחול לבן". חובה הלכתית זו מושתתת על שלושה יסודות:
א. המצוות הנלמדת מהכתוב "קנה מיד עמיתך". ב. מצוות ישוב ארץ ישראל. ג. מצוות צדקה
א. או קנה מיד עמיתך
על הפסוק (ויקרא כה יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", דרשו חז"ל: "מנין כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור, ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך." (רש"י שם עפ"י ספרא בהר ג ג)
מכאן שיש חובה להעדיף רכישה מישראל אף כאשר מחיר המוצר אצלו גבוה יותר.[1] מאידך ברור גם שאין משמעות דברי חז"ל שיש להעדיף קניה מיהודי אף אם הוא מפקיע מחירים וגובה מחירים שאינם סבירים. מסתבר שהחובה להעדיף יהודי קיימת כל עוד לא מדובר בהפסד מרובה. ביחס להגדרת הפסד מרובה מצאנו בפוסקים שתי הגדרות: יש המגדירים זאת באופן סובייקטיבי ומבחינים בין עני לעשיר, ויש המגדירים זאת באופן אובייקטיבי ורואים תוספת של 20% על הקרן כהפסד מרובה, ומסתבר שיש להשתמש באחת משתי ההגדרות גם בנידון דידן. (ע' שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן קכט).
עם זאת, יש לשים לב לכך שהפסוק מטיל חובה גם על המוכרים להעדיף מכירה ליהודים, ועל כן ודאי שאסור למוכר לנצל את העובדה שיהודי נותן לו עדיפות בכדי להעלות את המחיר אותו הוא דורש ממנו לעומת המחיר אותו הוא דורש ממי שאינו יהודי שמוכן לקנות גם אצל אחרים. (מנחת יצחק שם). על כן יש למחות על התופעה שיצרנים בארץ מוכרים את תוצרתם בשוק המקומי במחיר גבוה יותר מאשר בחו"ל.
ב. יישוב ארץ ישראל
רכישת תוצרת כחול לבן מחזקת ומבססת את כלכלת מדינת ישראל. חיזוק כלכלת מדינת ישראל הינה חלק ממצוות יישוב ארץ ישראל, וממילא כל קיימת חובה הלכתית לפעול לשם כך, בין השאר באמצעות רכישת מוצרים "כחול לבן".[2]
ג. צדקה
נתינת עבודה לאדם אשר תאפשר לו להתפרנס בכבוד ותמנע את נפילתו הכלכלית הינה הדרגה הגבוהה ביותר בהלכות צדקה. (רמב"ם הלכות מתנות עניים י ז). סדר הקדימויות בצדקה מחייב דאגה ל"עניי עירך" לפני הדאגה לעניי עיר אחרת. (רמב"ם שם ז יג).
גידול ברכישת תוצרת "כחול לבן" תורמת ליצירת מקומות תעסוקה נוספים במדינת ישראל ועל כן יש להעדיפה על פני רכישת תוצרת חוץ שתרומתה ליצירת מקומות תעסוקה בארץ, אם בכלל, קטנה הרבה יותר.[3]
סיכום
א. קיימת חובה הלכתית להעדיף רכישת מוצרים "כחול לבן", אף אם הם יקרים יותר, כל עוד אין מדובר ב"הפסד מרובה".
ב. יש המגדירים "הפסד מרובה" באופן סובייקטיבי – כל אחד בהתאם ליכולתו הכלכלית, ויש הנותנים הגדרת אובייקטיבית על פיה ייקור של 20% נחשב הפסד מרובה הפוטר מהחובה להעדיף "כחול לבן".
ג. אסור ליצרנים בארץ לנצל את העדיפות הניתנת לתוצרת "כחול לבן" על מנת להעלות מחירים באופן בלתי סביר.
[1] ברור שחז"ל בדרשתם זו קובעים שיש לקנות מיהודי גם כאשר המחיר אותו הוא דורש גבוה יותר ממחירו של מוצר זהה הנמכר אצל אינו יהודי, שאם לא כן, הדבר פשוט מסברא ולא היה צורך בדרשה לשם כך (שו"ת הרמ"א סימן י). יש עוד לציין שאף שהרמב"ם והשו"ע לא הביאו דין זה ויש שכתבו שהוא בגדר "עצה טובה", פוסקים אחרים פסקו זאת להלכה. ר' שו"ת הרמ"א שם, שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן קנא, מנחת יצחק ג קכט, משפט עוזיאל ד, חו"מ מד.
[2] על חשיבותו ההלכתית של חיזוק הכלכלה הישראלית, יעויין בדברי הגאון רבי שלמה גורן, משנת המדינה (מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה), ירושלים: הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, תשנ"ט. "על מוסר העבודה", עמ' 85- 90.
[3] עפ"י מנחת יצחק שם. ועי"ש שכאשר יש בכך משום צדקה יש להעדיף רכישה מישראל אף ב"הפסד מרובה", אך אסור לישראל לנצל זאת ולהעלות את המחיר באופן בלתי סביר.
