רקע
לאחרונה עלתה לשולחן הכנסת הצעת חוק יסוד הכנסת 'הגנה על זכויות בעלי חיים' של חבר הכנסת אייל בן ראובן ואחרים.
מטרתה של הצעת חוק זו היא להכיר בבעלי חיים כיצורים חשים שזכאים לממש את כל צורכיהם ולספק להם את התנאים המתאימים לכך, ולא כרכוש ממוני של בעליהם.[1]
כללי
הצעת חוק זו הינה הצעת חוק מהפכנית שעולה לראשונה לדיון ציבורי. ההשלכות הנגזרות מהצעה זו הן רבות ומגוונות הן בהיבט החקלאי, והן מההיבט הציבורי. נראה כי הצעת החוק עלולה לפגוע באיזון הקיים שבין שימוש בבעלי החיים לצרכיו של האדם מול הצורך בדאגה לרווחתם, תוך מגמה להגיע למצב בו בעלי החיים מוגדרים כשווי זכויות לאדם.
בעלי החיים משמשים כיום את האדם לצרכים רבים ומגוונים, אספקת מזון לכלל האוכלוסייה, ביגוד, פיתוח אמצעים רפואיים ועוד, הצעת חוק זו יכולה באופן מעשי לגרום לביטולם של כל אלה.
היחס לבעלי חיים על פי התורה
בעלי החיים מצויים בחברתו של האדם החל מראשית הבריאה, ובשל כך יש צורך להגדיר באופן נכון את מערכת היחסים שבין האדם לבעלי החיים. התורה אוסרת לצערם או להכאיב להם, לשסות אותם זה בזה ועוד, אך מתוך ידיעה שהאדם הוא 'נזר הבריאה', ובשל כך עליו לדאוג שגם בעלי החיים שבסביבתו יזכו ליחס הולם, מותר לו לרדות בדגת הים ובחיות הארץ, ולהשתמש בהם לצרכיו השונים, הן לצרכי אכילה ורווחה והן לצרכי מצווה כגון הקרבת קרבנות, אך לא מתוך התאכזרות חלילה.
בעלי החיים- רכוש
התורה מתייחסת לבעלי החיים כרכושו של האדם ומותר לו לבצע בהם את כל הפעולות הקנייניות שהוא מעוניין לערוך בהם ולהשתמש בהם כפי רצונו וצרכיו.
סיכום
נתינת מעמד לבעלי חיים כזכות עצמית, משנה את האיזון הראוי שבין חלקי הבריאה השונים, ואף יכולה לגרום לזילות של ערך האדם, מכיוון שכאשר נותנים לבהמה זכויות דומות לאדם, אזי הופכים את האדם במובנים מסוימים לדומה לבהמה, ומטשטשים את עובדת מטרתו של האדם להוביל את הבריאה ולפעול לתיקונה.[2]
[1] ראה מאמרו של עו"ד יוסי וולפסון בקובץ 'משפט וממשל', חלק ה עמודים 551- 564, בהוצאת הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.
[2] ראה חזון הצמחונות והשלום סעי' ח.
לדף העמדה בעניין זכויות בעלי חיים
