מטרת הצעת החוק להגדיר את מעמדם המשפטי של בעלי החיים וכן להסדיר את מערכת היחסים המורכבת בין בני האדם ובין בעלי החיים תוך שמירה וקביעת איזונים ראויים בין צרכי בני האדם לבין שמירה על רווחתם של בעלי החיים.
1. החובה לשמירה על רווחתם של בעלי החיים, והמניעה מגרימת צער לבעלי חיים מוטלת על בני האדם. חובה זו מוכרת במוסר הטבעי והכללי ומעוגנת במקורות היהדות, מקדמת דנא. חובה זו מושתתת על ההכרה בסבלם ובצערם של בעלי החיים שהינם יצורים חיים בעלי תחושה, וכן בשל הצורך לשמירה על מוסריות המין האנושי.
מדינת ישראל תפעל לצמצום גרימת צער וסבל שלא לצורך לבעלי חיים.
2. חוק זה, מטרתו להגדיר את מעמדם המשפטי של בעלי החיים וכן להסדיר את מערכת היחסים המורכבת בין בני האדם ובין בעלי החיים תוך שמירה וקביעת איזונים ראויים בין צרכי בני האדם לבין שמירה על רווחתם של בעלי החיים.
3. בחוק זה:
"בעל-חיים" - בעל חוליות, למעט האדם, וכן כל בעל-חיים אשר לפי מחקר מדעי מבוסס יש בסיס להניח שהוא בעל יכולת חישה.
"שימוש" – שימוש לצורך קידום מטרה ראויה,
"מטרת ראויה" מטרה לרווחת המין האנושי, ו/או בעלי החיים לרבות:
(א) קידום המדע
(ב) קידום הרפואה
(ג) קידום החינוך
(ד) פיתוח התרבות
(ה) אספקת מזון
(ו) צרכי מסחר וכלכלה
(ז) צרכי ביטחון
(ח) קיום צורך דתי
(ט) קידום רווחת בעלי חיים
4. בעלי חיים אינם בעלי כשירות משפטית. דיני הקניין חלים על בעלי חיים בכפוף להוראות כל דין.
5. ניתן לעשות שימוש בבעלי חיים לצורך מטרה ראויה, וכן לשם כל צורך חיוני אחר לשימוש וקידום האנושות בכפוף להוראות כל דין, ובכלל זה התערבות במטען הגנטי של בעל-חיים, באמצעות הנדסה גנטית או ברירה מלאכותית.
6. אין לפגוע או לצער בעל-חיים, בגופו, בבריאותו הפיזית או הנפשית ובחירותו רק בהתאם להוראות סעיף 5 ואף זאת רק במידה שאינה עולה על הנדרש.
7. הבעלים או המחזיק בבעל חיים חייב לדאוג להספקה ראויה של צרכי מחייתו של בעל החיים המצוי בבעלותו או בהחזקתו, ובכלל זה אספקת מזון ומדור ראויים, ודאגה לבריאותו של בעל החיים.
8. לא תותר פגיעה בסביבת המחיה הטבעית של חיות בר אלא לאחר שקילת הצורך בפיתוח חיוני של תשתיות מול הפגיעה הצפויה בחיות הבר ובסביבתן. ייעשה מאמץ מירבי לצמצום הפגיעה המבוקשת.
9. לא תותר כל התאכזרות, התעללות, עינוי, או ביזוי של בעל חיים.
10. אין בהוראות חוק זה בכדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק זה.
11. שר החקלאות ופיתוח הכפר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
המחוקק ראה להסדיר את היחס לבעלי חיים בדברי חקיקה רבים ובראשם חוק צער בעלי חיים על שני חלקיו (הגנה על בעלי חיים) תשנ"ד- 1994 וחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) תשנ"ד-1994. עם זאת למרות שמהוראות החוק ניתן ללמוד על האסור והמותר, המחוקק לא גילה ולא ציין מהם העקרונות וערכי היסוד העומדים בבסיס הוראות החוק שעל פיהן ולרוחן יפורשו דברי החקיקה השונים. מטרת הצעת חוק זו היא להגדיר בחקיקה את העקרונות העומדים ביסודן של הוראות החוק. עקרונות אלו נגזרים מהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית השואבת את ערכיה ממקורות היהדות ולפיהן.
בהתאם להלכה ולמסורת ישראל ועל פי רוב הפוסקים האיסור לצער בעלי חיים הינו איסור מן התורה. וכפי שכתב בעל הקיצור שולחן ערוך הרב שלמה גאנצפריד בסכמו את ההלכה כי "אסור מן התורה לצער כל בעלי חי. ואדרבה חייב להציל כל בעלי חי מצער אפילו של הפקר." (ר' קיצושו"ע סי' קצ"א א'). ועם זאת במידה ובעלי החיים מצערים לאדם או שלאדם יש צורך בהם התירה התורה את השימוש ואף את הריגתם של בעלי החיים בהקפידה על כך שלבעלי החיים ייגרם הסבל המינימלי. בין הנימוקים לאיסור לגרום צער לבעלי חיים צויינו שיקולים חינוכיים המופנים כלפי האדם, וכדברי הרמב"ן "טעם המניעה ללמד אותנו מידת הרחמנות ושלא נתאכזר.." והן משום הצער הנגרם לבעלי חיים כדברי הרמב"ם במורה נבוכים: "כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים". לאור הדברים מוצע לעגן עקרונות אלו בחקיקה. להצהיר על מחויבותה של מדינת ישראל לפעול לצמצום הצער והסבל הנגרם לבעלי חיים.
יש המבקשים להקנות לבעלי החיים מעמד של שווי זכויות לבני האדם וכתוצאה מכך לאסור על בני האדם כל אפשרות שימוש בבעלי החיים. עמדת היהדות והמשפט שונה. במקרא בעניין בריאת האדם מבואר: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ... וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם... פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: (בראשית א, כז- כח). ציווי זה פורש כנתינת– כח וממשלה לבני האדם בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת (ראה פירוש הרמב"ן שם) וכפי שהוצג בתלמוד בבלי (סוף מסכת קידושין) "תניא רבי שמעון בר' אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני...". לאמור, עמדת היהדות כי האדם הינו תכלית הבריאה ועליו לקדם את העולם תוך עשיית שימוש מושכל במשאבי היקום לרבות שימוש בבעלי החיים לתועלתו ופיתוח הבריאה. לאור עמדה זו העולה ממקורות היהדות מוצע להסדיר בחקיקה את היחסים הראויים בין בני האדם ובעלי החיים תוך הקפדה כי לא ייגרם סבל וצער לבעלי החיים. לפיכך מוצע כי החוק יאפשר במפורש שימוש בבעלי חיים לתועלת האדם, אך יוגדרו מטרות ראויות שרק לצרכן יותר השימוש בבעלי החיים.
סעיף 4
טשטוש ההבדל בין בני האדם לבעלי החיים עולה גם בבקשת גורמים שונים המבקשים להקנות לבעלי החיים מעמד זהה לשל בני האדם ואף לטעון כי אין להחיל את דיני הקניין על בעלי החיים. היהדות והמשפט המודרני אינם מקנים מעמד משפטי עצמאי לבעלי החיים, בהתאם לעקרונות המבוארים לעיל ומאפשרים החלת דיני הקניין על בעלי חיים, בכפוף לשמירה על רווחתם של בעלי החיים. מוצע לעגן סטטוס משפטי זה בחקיקה תוך שמירה על כל הוראות דין אחרות השוללות מסחר בבעלי חיים.
סעיף 6
כאמור בעקרונות העומדים בבסיסה של הצעת החוק מוצע לעגן במפורש את איסור הפגיעה בבעלי חיים אלא אם כן ייעשו לשם מטרה ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש בהתאם למבחני המידתיות שנקבעו בהוראות חוק נוספות.
סעיף 7
בהתאם לעקרונות המבוארים מוצע לעגן אף בחוק זה את ההוראה הקיימת בדבר חובת הבעלים או המחזיק בבעל חיים לדאוג לאספקת צרכיהם של בעלי החיים. הוראת חוק זו מעגנת את החיוב הקבוע במקורות (תלמוד בבלי, מסכת ברכות) המחייבת אדם להאכיל את בהמתו. "אמר רב יהודה אמר רב: "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, והדר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"".
סעיף 8
מוצע לעגן במפורש ובאופן נפרד את החובה למנוע פגיעה בסביבה הטבעית של חיות הבר. בהתאם להוראת חוק זו תותר פגיעה בסביבה הטבעית של חיות הבר רק לאחר שקילה פרטנית של הצורך האמור בשלו נדרשת הפגיעה בסביבה הטבעית של חיות הבר, ואף פגיעה זו תיעשה תוך עשיית מאמץ מירבי לצמצום הפגיעה המבוקשת.
סעיף 9
מוצע לעגן במפורש איסורים מוחלטים בנוגע ליחס אסור לבעלי חיים ולהביע בכך את עמדתו הברורה של המחוקק ביחס למעשים אלו.
סעיף 10
הוראות חוק זה הינן ביטוי לעמדת המחוקק בסוגיה זו. ראוי כי עקרונות אלו יוסדרו בחקיקה. עם זאת אין בכוונת הוראת חוק זו לשנות או לפגוע בהוראות חוק אחרות.
סעיף 11
בשל הצורך הברור בעריכת שיקולים ואיזונים כבדי משקל בין האינטרסים השונים של בני האדם, לרבות שקילת האינטרסים של כלל הציבור ושל ציבור החקלאים, המגדלים המשווקים, ועוד, לבין היחס הראוי שיינתן לבעלי חיים תוך בחינת הפתרונות המקצועיים לצמצום הפגיעה הנגרמת לבעלי החיים נראה כי הגורם הממשלתי הראוי שימונה על ביצוע חוק זה והתקנת תקנות מכוחו אשר דורשות התמצאות וידע מקצועי רב הינו משרד החקלאות פיתוח הכפר אשר לו הידע המקצועי הנרחב הדרוש לשם כך.
הצעות חוק