חותם בכנסת

דיון בנושא: טבילת נשים במקוואות

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי |  ג' אדר א' תשע"ו

השבוע דנה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא נתינת אוטונומיה מלאה לטובלות במקווה. הועדה התייחסה להצעת החוק של ח"כ גפני "שירותי הדת היהודי: הסדרת השימוש במקווה טהרה" המבקשת להכפיף את הטבילה לפסיקות ההלכתיות של הרבנות הראשית.

מוזמנים לדיון: המשרד לשירותי דת , הרבנות הראשית לישראל, עיריית ירושלים, ההסתדרות הכללית החדשה, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, מרכז צדק לנשים, מכון עתים, קול האישה, קול"ך- פורום נשים דתיות, קבוצת אדוות, אמונה, שתי"ל, תנועת נאמני תורה ועבודה, מרכז פנים- עמותה לליווי נשים וזוגות בטיפולי פוריות, חוקרי מגדר ותקשורת, תנועת נשים למען המקדש והר הבית, המכון לאסטרטגיה ציונית, על משמר הכנסת, מוזמנים נוספים, המשרד לביטחון פנים, הנהלת בתי הדין הרבניים, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, מרכז השלטון המקומי, התנועה הקונסרבטיבית, ארגון המועצות הדתיות, הרשות לקידום מעמד האישה, מכללה חרדית ירושלים, ארגוני נשים חרדיות, שדולת הנשים בישראל, ארגון נעמ"ת, ויצ"ו ישראל , מועצת ארגוני הנשים, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן, ארגון חותם.

תקציר הדיון: בדיון בנושא "תנאי הטובלות במקוואות - אוטונומיה לנשים בטבילה".הציגו ארגוני הנשים את הקשיים לטבילה במקווה בנוכחות בלנית, ואת השאיפה להפחית את ההתערבות ההלכתית בכל הנודע לטבילה במקוואות. 

יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה: "אני מאמינה ויודעת דבר אחד בוודאות – כי לכל אישה, בין אם היא דתיה, מאמינה או לא, יש את הזכות לקיים את המצוות הדתיות וערכיה, כשהיא מרגישה נוחות, חופש אישי ואמונה שלמה". "יש הוראות מאוד ברורות בחוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת מאפריל 2014 לגבי תפקיד הבלניות, אופן ביצועו וגבולותיו. אולם, בחלק מהמועצות הדתיות נותנים הוראות שונות לבלניות, אשר לא תואמות את חוזר המנכ"ל. הזמנו את נציגי המועצות הדתיות להגיע לדיון, כדי לקדם את הנשוא ולפתור בעיות ולא בכדי להתנגח, אך הם בחרו שלא להגיע".

חה"כ רחל עזריה (כולנו): "נושא הבלניות נולד כדי לסייע לאישה בטבילה ונהפך לדרך לממסד הרבני לשלוט בטבילה. הצעת החוק של חה"כ משה גפני תאפשר טבילה רק על פי השולחן ערוך והנחיות הרבנות הראשית,  ועל כן היא מאוד בעייתי לנשים. לוקחים מאיתנו את האוטונומיה שלנו על הטבילה. היום נשים רבות חוזרות מקיום המצווה במקווה ומודות שאינן חייבות לחזור לשם למשך חודש. יש נשים רבות שמצוות הטבילה מאוד חשובה להן, אך גם עצמאותן. אסור שהצעת החוק הפוגענית הזו תעבור".

הוועדה שמעה עדויות ממספר נשים אשר סבלו מהאופן בו התייחסו אליהן הבלניות כאשר הגיעו לטבול. אחת הנשים  סיפרה כי למי שעברה פגיעה מינית ההתפשטות בפני הבלנית היא פגיעה קשה מאוד בפרטיותה: "כשפולשים למרחבי הפרטי ברגע הכי חשוב, חשוף ואינטימי, כשאני מול אלוקיי, בשבילי זה מבטל את הקדושה ואני נשארת רק קליפה. אח"כ מגיעים הפלאשבקים והטבילה הופכת מרגע רוחני לרגע איום". להמשך קריאה>>

תגובת ארגון חותם:

החוק מכפיף את המועצות הדתיות לפסיקת הרבנות הראשית והרבנות המקומית, ולכן אין מקום לפתוח את הטבילה ולאפשר לכל אחת לעשות ככל העולה על רוחה, אלא זה חלק מדמותה היהודית של המדינה ושל האחריות הציבורית על טהרת המשפחה.

לצפייה בשידור המלא של הוועדה>>

סיכום הוועדה מטעם ארגון חותם - מתוך כתבה שפורסמה באתר סרוגים:

סערה חדשה-ישנה במקוואות מאיימת להטביע את המצב הקיים.

במספר חזיתות במקביל מתרחשת מתקפה על המצב הנוכחי במקוואות.

אלו מעוניינות לפטור עצמן מנוכחות הבלנית החודרת לטענתן לפרטיותן, ונימוקן – אל תשיתו עלינו חומרות יתרות. ישנן דרכים שבהן מותר מבחינה הלכתית לטבול לבד.

במקביל, ארגוני הרפורמים דורשים לאפשר גם להם להשתמש במקוואות לצורכי גיוריהם. לא שביום—יום הם מחויבים לדקדוקי הלכה, ובטח שזה לא מוטיב מרכזי בהליך הגיור שלהם, אבל אם יש דרך לנגח את הרבנות הראשית ולהחליש עוד את מעמדה, אז למה לא.

ובשולי הדרך, כנראה מחכות גם אי אלו רווקות, המבקשות לאפשר להן לטבול בכדי לנקות את ממצפונן ולהקל במשהו מאיסורי תורה חמורים.

אלא שכמו בכל תחום ציבורי אחר, גם בתחום זה ישנו צורך בנהלים אחידים. לא יעלה על הדעת שכל מטפל אלטרנטיבי יעניק שירותי רפואה ציבוריים, ולא כל סטודנט למשפטים יכול להעניק ייעוץ משפטי. ברור  ומובן מאיליו שיש הכרח בהסמכה ובפיקוח ציבוריים מקצועיים.

במדינת ישראל ישנה ערכאה עליונה לענייני הדת היהודית – הרבנות הראשית לישראל.

טהרת המשפחה בישראל הינה בראש ובראשונה ענין לאומי-ישראלי, המטביע את חותמו על זהותה היהודית של מדינת ישראל. ודאי וודאי שבנושא כה מהותי חובה עלינו לקבל סמכות אחת מוכרת ומקובלת אשר נושאת באחריות ציבורית אמתית. גם אם לפעמים החלטותיה לא מוצאות חן בעיני כל אחד.

אלו שרוממות חשיבות התורה בפיהם, אך בפועל מטילים שוב ושוב רפש במעמדה של הרבנות הראשית ובסמכויותיה, פוגעים פגיעה אנושה, חלקם בשוגג וחלקם במזיד, בזהותה היהודית של מדינת ישראל.