על סדר היום

יציאה לזמן מוגבל לחו"ל לשם הרחבת ידיעות עסקיות

יציאה זמנית לחו"ל להרחבת ידיעות עסקיות

לאחרונה עלתה טענה ולפיה קיימת תועלת רבה לכלכלה הישראלית ביציאה של ישראלים לחו"ל למספר שנים, הן במסגרת שליחות והן במסגרת עסקית. זאת, בשל הידע העסקי הנרכש בעת השהות בחו"ל. מכון כת"ר התבקש לחוות דעתו בנושא: האם מותרת יציאה לחו"ל לתקופה מוגבלת כאשר אדם באופן אישי אינו זקוק לכך לפרנסתו, כאשר המטרה היא להרחיב את ידיעותיו באופן שיוכל להועיל לכלכלה הישראלית כשיחזור?

לאחרונה עלתה טענה ולפיה קיימת תועלת רבה לכלכלה הישראלית ביציאה של ישראלים לחו"ל למספר שנים, הן במסגרת שליחות והן במסגרת עסקית. זאת, בשל הידע העסקי הנרכש בעת השהות בחו"ל.

מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה, התבקש לחוות דעתו בנושא זה. חוקרי המכון נדרשו לשאלה מרכזית זו: האם מותרת יציאה לחו"ל לתקופה מוגבלת כאשר אדם באופן אישי אינו זקוק לכך לפרנסתו, כאשר המטרה היא להרחיב את ידיעותיו באופן שיוכל להועיל לכלכלה הישראלית כשיחזוור?

 

א.  איסור היציאה לחו"ל ומקרים שבהם מותרת היציאה

היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ אסורה, אלא אם מדובר בנסיבות הבאות: לימוד תורה, נישואין ופרנסה[1]. גם במקרים אלו, בהם מותר לצאת לחו"ל, כאמור, חל איסור על השתקעות בחו"ל, וכל ההיתר נוגע אך ורק ליציאה זמנית[2].

 

ב.  נימוקים אפשריים להתיר יציאה עסקית למספר שנים

אכן, בסוגיית התלמוד ובדברי הפוסקים מבואר כי יציאה לצרכי פרנסה מותרת גם כאשר מדובר ב-"הרווחה", כלומר נסיעה שאינה נצרכת לשם סיפוק ומימון צרכים בסיסיים, אלא גם לשם התעשרות[3]. שהות עסקית ממושכת בחו"ל אכן עונה על הגדרה זו[4]. זאת ועוד, לעיתים, שהות עסקית בחו"ל תורמת לכלכלת מדינת ישראל ומסייעת בכך לישוב ארץ ישראל ומבחינה זו יש להתירה בקל וחומר מיציאה לשם התעשרות אישית[5].

 

ג.  שיקולים הלכתיים נוספים

עם זאת, קיים הבדל מהותי בין נסיעה עסקית או לימודית לבין שהות עסקית ממושכת בחו"ל. לנסיעה עסקית רגילה, כמו גם ללימודים אקדמיים, יש לוח זמנים ברור, עם תאריך שיבה מוגדר, כך שחשש ההשתקעות בחו"ל אינו עז[6]. לעומת זאת, שהות עסקית ממושכת בחו"ל מתאפיינת בנזילותה של תקופת ההימצאות, ללא כל מגבלה מובנית לזמן השהות בחו"ל[7]. יתר על כן, שהות עסקית ממושכת בחו"ל משמעה העתקת מרכז החיים המשפחתי לחו"ל[8], בניגוד למקרי ההיתר שצויינו לעיל, אשר בהם מוקד חייו של האדם נותר בדרך כלל בארץ ישראל[9].

לפיכך, כאשר מדובר על שהות עסקית ממושכת בחו"ל לא מתקיים תנאי ההיתר הבסיסי ביותר, והוא זמניותה של היציאה, ואיסור היציאה לחו"ל במקומו עומד.

 

ד.  מסקנה

על-פי ההלכה, אין לצאת לחוץ לארץ למטרה עסקית לתקופה ממושכת בלא תאריך חזרה מוגדר וקבוע, בייחוד אם מדובר בנסיעה של משפחה שלמה. זאת, גם אם מטרתו הסופית של האדם היא חיזוק כלכלתה של המדינה, שכן על-פי התורה גם מטרה חשובה ונעלה[10] אינה יכולה להתיר את האסור.

לחיזוק הדברים, יש להוסיף כי איסור היציאה לחו"ל הוא נגזרת של הקשר העמוק והמהותי של עם ישראל, ושל כל יהודי, לארץ ישראל. אין די בעצם האיסור ההלכתי, יש לשנן ולהעמיק את החיבה והאהבה הנפשיים לארץ ישראל בלב כל יהודי ויהודי, על מנת שישקול היטב עד כמה תורמת יציאותו לחו"ל ליישוב ארץ ישראל ועד כמה הוא יכול להבטיח שיציאותו היא אכן לתקופה מוגדרת וקצובה מראש.

 


 

[1] תלמוד בבלי: מסכת מועד קטן, יד ע"א, מסכת כתובות, קיא ע"א, מסכת בבא בתרא, צא ע"א, ומסכת עבודה זרה, יג ע"א; רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה, הלכה ט; שו"ע, או"ח, סימן תקל"א, סעיף ד; משנה ברורה, שם, ס"ק יד.

[2] כלשון הרמב"ם שם: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מיד הגוים ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב."

[3] כלשון הפירוש המיוחס לרש"י, מסכת מועד קטן, שם, ד"ה "להרויחא"- "שיש לו נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר."

[4] לא מצאנו בהלכה מ גבלות על שיעור ההתעשרות המתיר יציאה לחו"ל.

[5] ראה גם מאמרו של הרב חיים סבתו, יציאה לחוץ לארץ, תחומין ט שרצה לחדש שההיתר לצאת לסחורה הוא לשם קיום וביסוס יישוב ארץ ישראל והוא קיים רק כאשר בסיסו בארץ. גם אם לא נקבל את חידושו זה, ברור מסברה שכאשר חברות ישראליות בונות מפעלים או תשתיות בחו"ל יש בכך משום חיזוק כלכלתה ומעמדה של מדינת ישראל ובודאי שכל העוסקים בכך מסייעים ליישוב ארץ ישראל.

[6] כמובן, תמיד קיים חשש כי האדם יאריך את שהותו בחו"ל, אך סכנה זו אינה מובנית במטרתה יציאתו ואופיה.

[7] המציאות מלמדת כי גם אם האדם קובע מראש תאריך יעד לשיבה לארץ ישראל, קיימת נטיה לדחותו ואף לבטלו.

[8] כאשר מדובר ברווק, החשש להשתקעות בחו"ל גדול אף יותר, בשל האפשרות של נישואין עם אשה יהודיה מבנות המקום, שלא תרצה לעלות ארצה.

[9] יצויין, כי שליחות לחו"ל קצובה בזמן, והיא גם ארעית באופיה, ולפיכך היא תהיה מותרת, אם היא נכללת באחד ממקרי ההיתר שצויינו לעיל. בעניין זה ראה גם מאמרו של הרב ישראל רוזן תרבות טיולי חו"ל, תחומין כ 407.

[10] על חשיבותו ההלכתית של חיזוק הכלכלה הישראלית, יעויין בדברי הגאון רבי שלמה גורן, משנת המדינה (מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה), ירושלים: הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, תשנ"ט. "על מוסר העבודה", עמ' 85- 90.