על סדר היום

יום כדור הארץ

יום כדור הארץ

האו"ם מציין בימים אלו את 'יום כדור הארץ'. ולכאורה: דבר יפה מאוד. למה לא? כל בני האדם הם שותפים לכדור ארץ אחד, כוכב אחד, אדמה אחת. כולנו שכנים בבית משותף, ויפה מאד שכולנו יודעים לחיות בשלום ולשתף פעולה למען עתיד טוב יותר לכולנו.

מחבר המאמר: הרב איתי אליצור 

 

האו"ם מציין בימים אלו את 'יום כדור הארץ'. ולכאורה: דבר יפה מאוד. למה לא? כל בני האדם הם שותפים לכדור ארץ אחד, כוכב אחד, אדמה אחת. כולנו שכנים בבית משותף, ויפה מאד שכולנו יודעים לחיות בשלום ולשתף פעולה למען עתיד טוב יותר לכולנו.

אלא שהתבוננות בהלכי החשיבה שהביאו לידי ציון יום כדור הארץ, מעוררת כמה חשדות לגבי תום הלב שמאחורי המהלך הזה.

מה הן הסכנות המאיימות על כדור הארץ? לשם מה ראוי שנתאחד כלנו? לכאורה, מדובר בשאלה מדעית פשוטה, ואת התשובה עליה יש להשיב מתוך חופש מדעי מוחלט. השאלה הזאת אינה שאלה ערכית או פוליטית אלא שאלה מעשית מאוד, והיה צפוי שבה המחקר האקדמי יהיה חופשי ובלתי כבול לתפישות עולם (כפי שאנו מוצאים במדעים בעלי זיקה לערכים ואמונות).

תחת זאת, תחום המחקר הזה נתקל בטרור אקדמי וסתימת פיות אקדמית שאופייניים למדעים בעלי זיקה פוליטית. כל מחקר חיב להוכיח שהשנוי באקלים הוא גדול והרסני. מחקר שיגלה אחרת לא יקודם. הקביעה שלפיה כדור הארץ עומד בפני שואה הפכה לעיקר אמונה שהחולק עליו הוא אפיקורס.

כל הסימנים האלה מעוררים את החשד שמאחורי היזמה היפה הזאת עומדת אידאולוגיה שאינה קשורה לעניין.

הרצון לאחד את כל האנושות למען מטרה אחת לא בא (רק) מתוך אידאל של שלום ואחדות. הוא נועד גם כדי למחוק את הגדרות העם והקהילה. הוא בא לקדם אידאולוגיה לפיה אין עמים, אין משפחות ואין קהילות. כל אדם עומד לעצמו.

אחדות של כל תושבי כדור הארץ היא דבר חיובי וטוב. אבל המגמה כאן היא לא ליצור אחדות. המגמה היא לטשטש את הלאום, לטשטש את המדינות, לטשטש את המשפחה. לטשטש כל מסגרת ולהשאר רק עם האינדיבודואל.

יש היום מגמה אידאולוגית כללית לטשטש לאומים. הקנאות האקדמית להנחה שהמין האנושי מחמם ומסכן את כדור הארץ משתלבת היטב במגמה הזאת, כך שקשה להניח שהקשר מקרי.

והמגמה לטשטש לאומים היא הרסנית, ודאי עבור עם ישראל.

לא בכדי אנו רואים היום שיש מגמה לטשטש את הלאום היהודי. המגמה הזאת מצויה ברוב המקרים בקרב חוגים שממילא אוהבים לטשטש את הייחוד היהודי ולחקות נורמות אוניברסליות. מהכיוון הפוליטי הזה אנו שומעים הרבה אמירות על כך שאסור שמדינת ישראל תבדיל בין יהודי לבין מי שאינו יהודי. הגורמים האלה מתעלמים מכך שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי ששב בחזרה לארצו אחרי גלות ארוכה ומלאת געגועים, והם מבקשים להציג את עם ישראל כעם של פליטים שהתקבצו למצוא מקלט במקום מקרי בגלובוס. גם את השואה מבקשים הם להציג כאירוע שישנם כמותו בכל העמים. מכאן קצרה הדרך להצגתו של צה"ל כנאצי. לא פלא שהחוגים האלה מבקשים לנתק קשר מהותי בין העם היהודי לארצו. כל אלה הם סממנים של הרצון לברוח מהזהות הלאומית היהודית.

גם הרצון לפרק את המסגרת המשפחתית תואם להפליא את המגמה להפוך את האדם לאינדיבידואל שאינו שייך לשום מסגרת.

ולעם היהודי זה עלול להיות קטלני. הניסיון ההיסטורי מלמד שכשהעם היהודי מנסה להיות חלק מהעולם הנאור – העולם הנאור דואג להזכיר לו מיהו. ואז זה כואב.