על סדר היום

יום המשפחה - היום נגד המשפחה

יום המשפחה - היום נגד המשפחה

מדוע הוחלף יום האם בציון יום המשפחה?

מחבר המאמר: הרב איתי אליצור

 

בעבר היו שציינו בישראל (ולא רק בישראל) את יום האם. יום שנועד להעריך ולהוקיר את האם, הטורחת ומגדלת את הילדים.

בשנים האחרונות הפסיקו לציין את יום האם, והחלו לקרוא ליום הזה בשם יום המשפחה.

לכאורה, מצוין. יום שבא לציין את ערך המשפחה, את חשיבות המשפחה, ואת האידאל הגדול של משפחה שלמה ומאושרת, שבה כל אחד מבני הבית ממלא את תפקידו.

אלא שכל זה רק לכאורה. היום הזה חדל להיות יום האם והפך להיות יום המשפחה מתוך תפישת עולם הפוכה: תפישת עולם שאינה מוכנה לקבל שיהיה תפקיד של האב ותפקיד של האם. מה עומד מאחורי תפישת עולם כזאת? מדוע קשה לתפישת העולם הזאת לקבל שיהיה במשפחה תפקיד לכל אחד מבני המשפחה? הלא בכל גוף יש תפקיד לכל אחד מאנשיו, שכן בלי זה לא יוכל לתפקד כגוף.

אם נבקש לנתח מה עומד מאחורי תפישת העולם החדשה, נמצא שזה בדיוק העניין. לפי תפישת העולם החדשה כל אדם הוא אדם פרטי שעומד בפני עצמו ואינו תלוי במשפחתו. אין תפקידים של האם ותפקידים של האב. אין משפחה ואין גוף, יש רק אדם פרטי. מדובר אפוא בתפישת עולם שאינה מחשיבה את המשפחה כמשפחה, אלא דואגת לכל פרט ופרט. תפישת עולם שלא מוכנה לקבל שיהיה בית אחד שלם שבו לכל אחד יהיה תפקיד וביחד תווצר ההרמוניה.

התוצאה היא שהאם ממשיכה כמובן לטרוח ולגדל את ילדיה, ואיש לא טורח להודות לה ולכבד אותה על כך. להפך, בזים לה. גידול הילדים הפך לעיסוק שלא מוסיף הרבה נקודות ברייטינג החברתי.

במקביל האשה מנסה גם להשתלב בדרך כלשהי במרחב הגברי, משום שאם לא תעשה כן – לא יעריכו אותה.

צא וראה מה ארע למשפחה המודרנית במקביל להשתרשות תפישת העולם שהפכה את יום האם ליום המשפחה. לא מקרה הוא שככל שתפישת העולם הזאת מתחזקת, כך המשפחה מתערערת. כמות המשפחות הנהרסות הולכת וגדלה. והפלא ופלא: במקום לטפל במשפחה כדי שלא תתפרק, מבקשים בעלי התפישה האמורה לפתור את הבעיה בדרך של סמנטיקה. למשפחה ההרוסה יקראו מעתה "משפחה חד הורית". יפה. סוג חדש של משפחה.

המסר הנקלט הוא שאין חשיבות למשפחה. החשיבות היא רק באדם הפרטי. כל אדם פרטי צריך לפתח את עצמו, להגדיל את עצמו, "לממש את עצמו" כפי שמקובל לומר. וזה האידאל הגדול של תפישת העולם הרווחת. האגוצנטריות כאידאל. כל מסגרת המכילה כמה אנשים היא חשובה רק כל עוד היא באה לשרת את האדם הפרטי ואת נוחיותו. כל אדם ילך אחר תאוותיו, ויקרא לזה משפחה.

כל זה נובע מתפישת עולם המעצימה לא רק את הפרט, אלא גם את ההנאה הרגעית. משפחה היא מושג נצחי. שושלת רב דורית שמתקיימת לנצח. אבל התרבות שמאחורי המונח יום המשפחה בזה לנצחיות, ומעצימה את הרגע ואת הפרט. היא אינה רואה לנגד עיניה אלא את הפרט והנאתו הרגעית.

הוי אומר: השם "יום המשפחה" הוא כיסוי לתרבות שאין לה דבר וחצי דבר עם משפחה.

משפחה משמעותה שיש גוף כזה, שנקרא משפחה. גוף שיש לו ערך מצד עצמו, ולא רק כמשרת את פרטיו. משפחה היא שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. גוף שמורכב מכמה חלקים שכל אחד מהם ממלא את תפקידו בגוף הגדול. (ומתוך כך גם מתחייב שלכל חלק יש תפקיד משלו, ושהוא אינו עומד לעצמו אלא הוא חלק מהגוף הגדול).

תפישת העולם הזאת אינה מקובלת על אלה שקבעו את יום המשפחה. הם אינם רואים ערך אלא באדם הבודד. אך ורק טובתו של הפרט לנגד עיניהם.